פינוי גוש קטיף – 10 שנים אחרי, הרהורים

פורסם בתאריך 07/30/2015 ע"י אברהם פכטר בקטגוריה אקטואליה | צפיות: 1838 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: פכטר, פינוי גוף קטיף, משפט הבינלאומי, בוז'י הרצוג, מפוני גוש קטיף, מוצבים אזרחיים, ההחלטה על פינוי גוף קטיף

להערכתי, פינוי גוש קטיף היתה החלטה מבחינה אסטרטגית, ביטחונית ומשפטית – נכונה, נבונה ואמיצה.
חמאס השתלט על עזה – לא בשל פינוי הגוש, וזה היה קורה גם עם הגוש וביתר חומרה בשל השחיתות והחולשה של פת'ח והרשות הפלסטינית.
הטענה ששרון החליט על פינוי בשל החקירות הפליליות נגדו ובניו, היא טענת קונספירציה נחמדה אבל בפועל מגוחכת ולא רצינית.
על פי המשפט הבינלאומי – הישיבה בגוש קטיף, פירושה שישראל אחראית על תושבי עזה, ביטחונית, חברתית, כלכלית ומוסרית, דבר שישראל לא מסוגלת לעמוד בכך.
"רעיונות נועזים, כמו חיילי שחמט מוזזים קדימה, ניתן להכותם, אך הם מסוגלים לפתוח במשחק מנצח". (גיתה)
האופי אינו משתנה, דעות משתנות ואילו האופי רק מתפתח". (בנימין ד'יזראלי)
ביטחון הגוש
העובדה שעל 8000 מתיישבי הגוש, היה צורך להחזיק בסבב כ-20,000 חיילים לאבטחה, כולל עשרות פיגועים במתיישבים, בילדיהם וברכושם, היתה נטל כבד על צה"ל והמדינה.
הנסיעה בין הישובים, בתקופה שלפני הפינוי, הפכה להיות מסוכנת, נסיעה בשירות מוגנת ולמרות זאת פגיעה לפיגועים.
כפתרון מתמשך – זה היה בלתי ניתן לביצוע, ביטחונית וחברתית, היכולת להגן על המתיישבים פחתה ומבחינת המשפט הבינלאומי האחריות על עזה ובנותיה בלתי ניתנת לביצוע.
אמנם היו גם יתרונות מבחינה מודיעינית, אפשרות פיקוח מקרוב, השתלת סוכנים ואמצעי אחרים, אך בשקלול הכולל הפסד למדינה מכל הבחינות.
פינוי הגוש אפשר יד חופשית לתגובה
הטענה שהנסיגה אפשרה את הירי המאסיבי על יישובי עוטף עזה, יש בה ממש, אך מנגד יש הרבה ממש ביכולת של צה"ל להגיב בחומרה ובהיקפים רחבים על כל התגרות כתגובה וכאמצעי של הגנה עצמית, המוכרים במשפט הבינלאומי ושמדינות העולם אכן נתנו לישראל את הלגיטימציה שזכותה להגן על עצמה.
לא לשכוח – אילולי הפינוי, ישראל לא היתה יכולה מבצעית ומשפטית, לבצע שלושה מבצעים בעזה, לתקופות יחסית ארוכות, עם תוצאות הרות אסון לעזה וחמאס, כמו מבצע "צוק איתן" – והיד עדיין נטויה.

עדות ממקור ראשון
שירתתי ברצועת עזה ויו"ש משך 10 שנים מתוכם 7 שנים בעזה, כיועץ משפטי, בתקופה שהחלו לבנות ולייסד את גוש קטיף, כלומר: הייתי בסוד ההחלטות של הממשל להקמת הגוש, הטיפול בו והבטחתו.
הרעיון הבסיסי היה להקים מוצבים אזרחיים בגוש, מטעמים ביטחוניים ואסטרטגיים. השלב הראשון בהחלט הצליח והישובים מלאו את תפקידם, אבל כמו כל מוצב, מגיע שלב שבו ההחזקה בו, מיותרת והופכת לנטל ביטחוני, מדיני ובינלאומי.
בשלב זה – ההחלטה על הפינוי היתה הכרחית ובמקומה, ולדעתי אף הצדיקה עצמה מכל הבחינות.
הוויכוח הציבורי שנמשך זה 10 שנים – מוכיח שהפצע עדיין לא הגליד במיוחד אצל אלה שפונו (שניתן להבינם), אצל פוליטיקאים מתוסכלים שמחפשים לנגח את הממשלה שגם אותם אפשר להבין, אך לא להצדיק ואצל מחפשי כותרות ראשיות ומשנה, שקופצים על הרכבת כדי להגיע לתחנה הבאה.
בוז'י הרצוג התראיין ונאם בכנס מפוני גוש קטיף, תוך שהוא מכריז בלהט, שעכשיו נראה לו שהנסיגה היתה טעות מבחינה ביטחונית.
אותו בוז'י הרצוג הצביע בלהט בעד הפינוי, עכשיו כשהוא באופוזיציה, הוא משנה פוזיציה ומצהיר נגד, וכך מגחך את עצמו ועמדתו לדעת.
ובאשר ליהודה ושומרון – לא מפנים 400-300 אלף מתיישבים, לא בהסכם ולא בכוח. מדובר בסיפור שונה לגמרי וללא סיכוי שזה עלול להתממש... בגלל הסכנה הקיומית למדינה.
הערה: נושא יו"ש – שונה מכל הסיבות ומקומו בכתבה נפרדת.