דואר אלקטרוני:

סיסמא:

זכור אותי

שחזור סיסמא

להשתחרר מהשכל, יש מאין, מעל השכל, מעל המחשבה, ביטול התודעה, מדיטציה, להיעלם, הכל אחד

שאלה: דברנו על היש מאין, כדי שיהיה יש מאין, צריך שיהיה שם רצון, השאלה מה גורם לשינוי? ומי יצר את הגורם לשינוי?

אליעד: מקודם פגשת אותי ואמרת לי להכין את התשובות, אבל יש תשובה לכול השאלות והיא שהכול אחד. מה הכוונה? כול שאלה בעולם מבוססת על הנחת יסוד שיש דבר והיפוכו, או שני דברים שונים שהם לא אחד. אתה אומר יש זה דבר אחד, אין זה דבר אחר, לפני זה דבר אחד, אחרי זה דבר אחר, ומה יצר את השינוי של לפני ואחרי? ואם היית מבין שיש ואין זה דבר אחד, שהם ישות אחת, אז לא הייתה לך שאלה, נכון?

השאלה שאתה שואל נמצאת בתוך זמן, כי אין זה רגע אחד, ויש זה רגע אחר. מה שאני בא לאמור שכול שאלה בעולם היא בתוך זמן. גם אם אתה שואל, אני או לא אני? גם כאן יש זמן, אני ואחר כך לא אני. אבל מעל הזמן ומעל המקום אין נפרדות, אין הפרדה בין הלפני ואחרי. עכשיו כול תשובה שאני אתן לך, למשל אגיד לך שאלוהים רצה, תמיד תשאל ומה יצר את הלפני.

כשאתה שואל למה? אני אסביר לך למה לא יכולה להיות תשובה ללמה, כי כשהיה הכול אחד לא היה בכלל דבר כזה - סיבה. לא הייתה הפרדה בין סיבה לאין סיבה, הכול היה אחד. אז כשיש סיבה ואין סיבה זה אחד, אז איך אתה מצפה שתהיה סיבה? הרי זה אחד.

כול תשובה שניתן תמיד תהיה השאלה ומה יצר את הלפני, למעשה אין כאן פתח מילוט, פתח המילוט היחיד זה ההבנה. להבין שזה אחד. אנחנו בשפה שלנו אומרים שמה שמהווה את היש זה האין, שההוויה של היש זה האין, בסדר? אבל אם אני עכשיו אהיה בחוויה של היש והאין זה אחד, אז למעשה לא יהיה לנו דו שיח עכשיו. אז שאני מדבר אני מפריד בין היש והאין, אבל מצד האמת אין הפרדה. למשל אני אומר שהכול אחד ומזה מתהווה היש, וממה עשוי היש? גם מההוויה. אין שום דבר בעולם שאין בו הוויה. ואם ההוויה היא כלום אז הכול חייב להיות כלום.

אבל זה לא כלום, יש פה שולחן. אז יש כאן בעיה ממש רצינית, מצד אחד אתה מבין שהדבר הזה עשוי מכלום, כי אם תלך למטה תגיע לחיבור של מקום וזמן שזה אחד, בסדר? ואם זה באמת כלום אז איך יש משהו? איך זה יכול להיות שזה גם כלום וגם משהו? יש כאלה שאומרים שפעם זה היה כלום אבל עכשיו זה עשוי ממשהו. גם עכשיו השולחן הזה עשוי ממשהו, אבל הוא כלום בשורש שלו, אז איך הוא נפרד מהקיר? בסוף אתה מגיע לאילוץ שמצד אחד יש לך נפרדות, גם אם נגיד שזה חלום, וגם אם נגיד שזה אשליה או דמיון, אבל זה קיים. אז מה אם זה אשליה, זה קיים כאשליה. בו זמנית אנחנו מבינים במאה אחוז שיש אחדות, כי בסופו של דבר שתלך למטה תראה שזה אחד. ולכן התשובה היחידה לשאלה הזאת, היא ההבנה שהכול אחד.

הרבה אנשים מבינים שהכול אחד, אבל מה זה אומר? יש כאלה שחושבים שהכול אחד, זה שהכול גם אחד, יש נפרדות וזה גם אחד ברובד כול שהוא. אבל עדיין השאלות לא נגמרות.

הכול אחד פירושו שכול הנפרדות הזאת, תיקח את האין, וקח שולחן למשל, אלו שני הפכים, האין זה ללא סוף והשולחן זה מקום וזמן, עכשיו דחס אותם אחד לשני לדבר אחד, מה קבלת? קבלת דבר לא מוגדר. תחשוב השולחן תופס מקום וזמן, ותחשוב שהלבוש הוא ההוויה, אל תעשה הפרדה בין הלבוש להוויה. מה ההפך של הוויה? לבוש למשל.

שאלה: מה היא הוויה?

אליעד: הוויה היא הדבר שמהווה. להיות. הדבר הפנימי ביותר. לדוגמא, מה שמהווה את השולחן זה העץ. ההוויה זה מה שממלא את כול המקום והזמן. למשל המקום עשוי מ - X והזמן עשוי מ - Y. ה - X שממנו עשוי המקום, הוא בלי מקום

המציאות היא לפני המקום והזמן. המקום והזמן הם חלק ממשהו שנמצא לפניהם. למעשה המציאות עוטפת וממלאה את המקום והזמן. מה עוטף וממלא את הכול? המקום והזמן. ומה עוטף את המקום והזמן, משהו שהוא Xו - Y. עכשיו ה - X שעוטף את המקום הוא מחוץ למקום אז הוא ללא מקום. וה - Y שעוטף את הזמן הוא גם ללא זמן. עכשיו האם יש הבדל בין Xל - Y ?האם יש הבדל בין אין מקום לבין אין זמן? אין, זה שווה, לכן אנחנו אומרים שמה שמקיף את המקום ומה שמקיף את הזמן זה ישות אחת, ולכן אנו אומרים הכול אחד. הגעת לחלק הקטן ביותר שאי אפשר לחלק אותו.

אנחנו כאילו בתוך מחשבה של אלוהים, אז אתה בתוך אלוהים, הוא ממלא אותך, תחשוב שברובד מסוים אתה לא נמצא.

השאלה היא מה זה זמן, ומה זה מקום? שאתה אומר אני ולא אני, זה נקרא מקום, אז שואלים מי ברא את האני, אבל צריך לשאול מה זה אני? מה זה לא אני? משהו נמצא לפניהם.

הוא, יש ללא אני, יש ללא לא אני. תחשוב שאנחנו לפני המקום והזמן, אין מקום וזמן, אז מה יש בכול זה? אין כול זה, כי אין מקום. אבל במילים שלנו אנו חייבים לדבר בצורה של מקום, אז תחשוב שאין מקום ואין זמן, אז מהיש בהכול? מה ממלא את המרחב האין סופי? אין, כלום. אתה צריך להבין שהמקום והזמן נמצאים בתוך כלום. כול המקום הגדול הזה נמצא בשום מקום. זה כאילו אין אתה נמצא? בשום מקום. זה עדיין לא האחד, זה יש מקום, יש אין מקום.

לדוגמא, מקום, כמה גדול המקום? אין סוף, נכון? כמה מקום צריך כדי להכניס מקום אין סופי? אם אתה עכשיו חולם חלום, כמה מקום תופס המקום? מחשבה, נקודה. זה אומר שכאשר האדם חולם חלום, אנו מכניסים אין סוף מקום של החלום בנקודה של מחשבה.

עכשיו נדבר על זמן, למשל אדם ישן שינה מאוד עמוקה, וברבע שעה הוא מכניס אירועים של שבעים שנה, ואז הוא שואל איך הספקתי? ישנתי רק רבע שעה, איך הספקתי לעבור את כול המאורעות האלו? זה אומר שבתוך זמן של רבע שעה הוא הכניס שבעים שנה. אז כמה זמן צריך כדי להכניס לתוכו את כול הזמן? רגע. כי מה זה זמן? זמן זה אין סוף, אבל מספיק שיש לך תודעה של רגע אחד, אז בתודעה של רגע אחד אתה יכול להכניס אין סוף זמן. אתה יכול לדמיין את כול הזמן ברגע.

מה שאני בא לאמור, שזה מחבר אותך להבנה שהמקום למרות שהוא גדול, גדול, גדול, הוא נמצא בשום מקום. וזה לא נקרא הכול אחד, זה נקרא שיש הוויה שמקיפה וממלאת את המקום והזמן, את הלבוש, את הצמצום. והכול אחד פירושו, שההוויה והלבוש הם אחד, ואז אין לך שאלה.

בליקוטי מוהרן רבי נחמן אומר שאם האדם היה מבין שהכול אחד, אז הוא היה משיג את הכול. אני למשל מדבר מתוך שתיקה, אני מבין ואחר מדבר משתיקה. להבין שהכול אחד זה דבר גדול, כי זה לא הגיוני, זה נגד ההיגיון. לא רק שאומרים לך שכול המקום נמצא בשום מקום, הוא גם שום מקום.

שאלה: אז מה הוא העולם?

אליעד: איזה תשובה אתה רוצה לקבל? כול התשובות נכונות. כי מצד האמת זה אחד, אין הבדל בין הטעות הכי גדולה לבין הדבר הכי חכם. מה זה טעות? טעות זה דבר שנעשה ללא מחשבה, ומה הוא העולם הזה? הוא כביכול ללא שום רצון וללא שום מחשבה. למה? כי לפני בריאת העולם לא היה רצון ולא הייתה מחשבה. ומה הוא דבר חכם? דבר חכם הוא דבר שנעשה רק עם מחשבה, בלי שום אקראיות, ולפני בריאת העולם לא הייתה אקראיות, ולכן ניתן לאמור שהעולם זה הדבר הכי מתוכנן.

למעשה כול מה שאני אומר ניתן לאמור ההפך ולכן אני אף פעם לא אומר את האמת.

שואלים אותי לגבי מורים רוחניים, יש שני סוגים. יש כאלה שמבלבלים את המוח, וחושבים שמה שהם אומרים זה האמת, אם תבין את זה הסתדרת. איך תדע מי נוכל? השאלה היא כשהמורה אומר את מה שהוא אומר, האם הוא חושב שזה נכון? אם כן אז הוא טועה. אם הוא חושב שמה שהוא אומר זה נכון, אז הוא טועה. יש דבר בעולם שנקרא סיבה ותוצאה, ויש מורים שאומרים את התוצאה. אני אומר לך שאם תבין אותי עדיין אתה נשאר דפוק, למה? כי אם אתה מבין את מה שאני אומר, אתה עדיין מבין הגדרות, כול מה שאני אומר זה רק הקדמות. זה חבלים וסולמות שתטפס להר, אני לא יכול להביא אותך להר. למה? כי ההר הוא מחוץ להגדרה. יש כאלה שאומרים, אי אפשר לדבר על זה, רק לחוות את זה, זה גם שקר, כול דבר שאפשר לחוות אותו, יש לו שכל, ואפשר לדבר עליו, הדבר שאני מדבר עליו זה לא משהו שצריך לחוות אותו, זה משהו שהוא מחוץ לחוויה, מחוץ להוויה, מחוץ לישות, מחוץ לכול, מחוץ למחשבה. אי אפשר לחשוב עליו, וגם אי אפשר לחוות אותו, כי אם אין מחשבה אין חוויה, אם אין תודעה אין חוויה, אם אתה לא מודע לקיומך, איך אתה יכול להגיד, אני לא קיים אבל מרגיש אהבה. ואני מדבר על משהו שהוא מחוץ לקיום שלך. ואם הוא מחוץ לקיום שלך אז איך תחווה אותו? זה דבר שהוא הרבה מעל החוויה, מעל המחשבה, מחוץ לתודעה.

אז כול מה שאני עושה זה כדי להפעיל לך את גלגלי המוח, שאם הם יפעלו חזק, אז יקרה הדבר. מה אני עושה? אני לוקח שכל אחד ואומר, אין סיבה, לוקח שכל שני ואומר יש סיבה לכול דבר, ועכשיו אני מתחיל להריץ אותם, מתחילים לתקוף, יש סיבה, אין סיבה, מתחילים להריץ אותם משני הצדדים, אבל עושים זאת מהר, עד שהם בסוף יתנגשו אחד בשני ותבין שזה אחד.

גם כול מה שאני מדבר על לפני הזמן ולפני המקום, זה הכול קשקוש, כי אפילו שאני אומר לפני הזמן זה גם זמן. כשאני אומר שההוויה שמהווה את הקיום היא אין, עצם זה שאנו אומרים אין ויש, זה לא נקרא אחד. דרך הצמצום אנו מדברים על האחדות, אבל שתבין שהמטרה זה לא להבין אותי, אבל קודם אתה צריך להבין אותי ואז תבין את מה שמעבר.

שאלה: מה אתה אומר על מדיטציה?

אליעד: אני בעד כול דבר שעוזר לך לפתח את המחשבה.

שאלה: מדיטציה זה להשתיק את המחשבות.

אליעד: אין דבר כזה להשתיק את המחשבות. אולי אפשר למקד את המחשבות, אבל אי אפשר להשתיק אותם. אולי את לא מבינה על מה את חושבת, אבל זה לא אומר שאין מחשבה.

למשל תיקחי את הגורו הגדול ביותר שעושה 300 שנה ויפאסאנא, אם תפרוץ אש, האם הוא יברח? כן. אדם שלא מודע לקיום של עצמו לא יכול לברוח מאש. לכן בסוף התהליך את צריכה לא לברוח מאש. ובסוף התהליך את צריכה להגיע למצב כזה, כשגם תברחי מהאש, תחווי שאת לא בורחת מהאש. כי זה גם וגם.

אנשים שואלים מה היא שתיקה, שתיקה זה לא לשתוק בפה, שתיקה פירושו לחדול, להפסיק לדבר, להפסיק לרצות, להפסיק להרגיש, להפסיק להיות, את צריכה לא להיות קיימת, איכשהו לגרום לתודעה שלך להיעלם, אבל האם את יכולה להעלים את עצמך? זה לא את בוחרת ואומרת אז בו נעלים. אבל אם אתה מעלים את עצמך אז אתה מעלים את המחשבה, הרגש, הרצון, מפסיק את הכול.

אני מדבר על משהו שנמצא מחוץ לכול, ואיך מגיעים לשם? על ידי מאיץ החלקיקים, אם האדם מספיק חושב מה האמת, מה זה אומר? לשאול אולי ההפך נכון? מה המהות של השאלה אולי ההפך נכון? להתחיל לעשות פינג פונג על שני הצדדים. ובסוף אחרי שאתה שואל יש התנגשות ואז הם מתחברים. זה כמו שני קווים מקבילים שבסוף מתחברים באין סוף. למה הדבר דומה שאני ולא אני לא מתחברים, אבל אם תלך איתם עד הקצה באין סוף הם מתחברים.

שאלה: אני מתרגלת מדיטציה, והדרך שלי היא, שבין שני נשימות יש רווח ואני מנסה להתמקד ברווח הזה.

אליעד: אל תתמקדי ברווח הזה, זה קשקוש, אם את רוצה נעשה לך הפוך.

שאלה: אבל אני אוהבת לעשות מדיטציה, והדרך שאתה מציע קשה לי כי אני לא מצליחה לחשוב.

אליעד: אם אתה אוהבת לעשות מדיטציה, תעשי, אבל תנסי להתבונן מה קורה בתוכך. שלא תגיעי למצב שבו את לא חושבת על שום דבר, חשבת, אבל תנסי להבין מה חשבת. למשל את אוהבת לאכול בורקס, תחשבי למה את אוהבת לאכול בורקס. כשאת יושבת למדיטציה, תנסי להבין מה קורה לך בראש. תחשבי, עד שתביני בסוף שהכול אחד. זה לא סותר, את לא צריכה להפסיק לעשות מדיטציה. מה זה מדיטציה? זה בסך הכול לשבת על כיסא. לשבת על כיסא ולהגיד אני לא רוצה לחשוב על העבודה.

שאלה: אבל הדרך שלך היא כן לשאול שאלות.

אליעד: אז אנחנו נחבר את הדברים, את עכשיו תראי איך דרך המדיטציה נגיע אלי. מה את עושה במדיטציה.

שאלה: אני מתבוננת מה שקורה בתוכי ונכנסת לשקט.

אליעד: אז תעשי את זה. מה את עושה בדיוק?

שאלה: כאשר אני מאבדת מודעות, אז אני חושבת. וכאשר אני מודעת, אני לא חושבת.

אליעד: שמת לב שאמת דבר לא הגיוני. אמרת ברגע שאני מודעת, אני לא חושבת. אבל מודעת זה גם משהו.

שאלה: כאשר אני מודעת אני מרגישה למשל אנרגיה בתוכי או כול מיני תחושות.

אליעד: אז תנסי להבין מה זה. מה הרגשות האלה. שימו לב ברמה הלוגית מה היא אומרת, היא אמרה כשאני מודעת אני לא חושבת. אני בעד מדיטציה, מה המטרה של המדיטציה, להיפתר מהמחשבות את אמרת, ברגע שאני לא מודעת באות לי מחשבות, וכאשר אני במודעות המחשבות מתנקות ואז עולה בתוכי תחושה, נכון? עכשיו אני אלמד אותך מדיטציה חדשה, הכי קשה בעולם. המדיטציה שלך היא רמה נמוכה, למה? כי כאשר את לא מודעת לעצמך המחשבות באות, וכשאת מודעת לעצמך יש לך את הפוקוס, נכון? תנסי להביא את עצמך למצב שגם בלי להיות מודעת לעצמך יש לך פוקוס.

במדיטציה יש חיסרון, מהו? כאשר אתה עושה מדיטציה טוב לך, וכאשר את מפסיק כול הבלגן מתחיל מחדש. נכון?

שאלה: לא, לא אצלי.

אליעד: למה את עושה מדיטציה? מה את רוצה להשיג דרך זה?

שאלה: לפי מה שאמרו לי, זאת דרך לדעת את האמת.

אליעד: תביני אין לזה משמעות, אם תביני את עצמך אז תסתדרי. הפיתרון הקל זה שתפסיקי לעשות מדיטציה. הפיתרון הקשה יותר זה שתנסי להביא את עצמך למודעות כול היום, את רוצה פיתרון קשה יותר, זה תנסי להביא את עצמך למצב שבו אפילו שאת לא במודעות תרגישי שאת כן במודעות.

שאלה: איך?

אליעד: הדרגה הקטנה זה להיות במודעות כול היום. עד כדי כך שאפילו בחלום את במודעות של המדיטציה. יש דרגה מעליה שאת לא צריכה להיות במודעות אבל את חווה שאת במודעות, את יכולה לעשות כול דבר אבל את כול הזמן במודעות של המדיטציה.

הנושא פשוט, מה היא מדיטציה? כול העולם כולו בנוי בצורה מסוימת, לחשוב בצורה מסוימת, להאמין בצורה מסוימת, להתרכז במשהו מסוים, תחשוב ככה, אל תחשוב ככה, אלו דברים לא פנימיים. את יכולה לחשוב איך להכין אוכל, ואת יכולה אחר כך לחשוב על המדיטציה, את לא יכולה בו זמנית גם לחשוב על אוכל וגם לחשוב על מדיטציה. לכן את תמיד צריכה להתאמץ. אבל יש פיתרון, מה הפיתרון? ההבנה, ההבנה מקיפה את הכול וממלאת את הכול. אם תביני פעם אחת שהכול אחד, שזה אומר מה שזה אומר, אז הגישה שלך למציאות תהיה שונה. את תהיי רק בנפרדות, לא תצטרכי לעשות מדיטציה, אבל את תחווי את הדרגה הגבוהה ביותר של מדיטציה. הבנה, הבנה, זה לא שקר, אם מבינים אז מבינים.

שאלה: איך אני יבין?

אליעד: על יד זה שתנסי להבין. לשאול שאלות, לשאול שאלות. שאלות מביאות להבנה.

שאלה: מה הבנת?

אליעד: אני מבינה שאני צריכה להבין, בשכל אני מבינה שהכול אחד.

שאלה: בשכל זאת בעיה, אי אפשר להבין בשכל שהכול אחד. להבין שהכול אחד, פירושו לא להיות קיימת. כאשר האדם מכניס לתוכו את ההבנה של האחדות, הוא לא קיים. אדם שרוצה להיעלם, הרבה אנשים רוצים למות, וזה לא ממש עוזר מהרבה סיבות, אז הפיתרון היותר טוב זה להיעלם, בא נמחק את עצמנו וזהו, אבל איך אפשר להעלים עצמנו? אם אתם תחקרו ותכנסו כול כולכם למחשבה של מה שהיה לפני, אתם תיעלמו, אתם לא תחוו יותר את עצמכם.

היא אמרה שבשכל שלה היא מבינה שהכול אחד אבל לא חווה זאת, כי זה בשכל שלך, אבל האחד הוא נגד השכל. את חווה את האני ולא אני, את חווה את ההפרדה בין רוצה ולא רוצה, זה בגלל שיש לך שכל. אם לא היה לך בכלל שכל, לא היית אומרת זה טוב וזה רע, אין הפרדות.

שאלה: איך עושים את זה?

אליעד: על ידי שימוש בשכל. יש לך שתי אפשרויות האחת לא להשתמש בשכל עד הסוף, ואפשרות שנייה להשתמש בשכל עד הסוף. מה את מעדיפה?

שאלה: לא להשתמש בשכל.

אליעד: אז מהיום, כול מה שהשכל אומר לך, אל תקשיבי לו. למשל אם את צמאה, והשכל אומר לך לשתות, אל תשתי. למשל קר לך, השכל אומר לך להתלבש, אל תתלבשי. למשל את רואה קיר, השכל אומר לא לעבור דרכו, אז כן תעברי דרכו.

להשתחרר מהשכל לגמרי זה כשאת רואה קיר את עוברת דרכו. אבל מי שאין לו שכל לא צריך להיכנס בקיר, למה? כי אם אין לך שכל אתה לא צריך לקום בכלל, אם אין לך שכל אין לך רצון, ואם אין לך רצון למה שתקום? אם אין לך שכל בכלל אז את לא יודעת להבדיל בין אני ולא אני. תחשבי שאת הריהוט בחדר, ככה תישארי ללא תזוזה.

שאלה: זה לא פרקטי.

אליעד: אני לא אומר שזה פרקטי, אני דווקא אומר שאת כן צריכה להשתמש בשכל. אין אפשרות לברוח מהשכל. השכל זה או ליהנות או לסבול. אם אתה לא מבין שהכול אחד, אז אתה תמיד סובל. ואם אתה מבין שהכול אחד אז אתה תמיד נהנה. אתה חווה את האחדות בצורות נוספות. אם לא הייתה הפרדה בעולם? אז רק פעם אחת היינו יכולים ליהנות שהכול אחד, אבל בגלל שיש הרבה דברים, אז אתה יכול ליהנות מהכול, שוב, ושוב, ושוב.

שאלה: אני נהנה מהרבה דברים אבל אחרי חודש אני מפסיק ליהנות מהם.

אליעד: כי אין לך הרבה שכל. ככול שיש לאדם יותר שכל, הוא סובל יותר מהר. למה? כי רק אחרי חודש קלטת שזה לא שינה. יש אנשים שאפילו כשהם עוברים דירה, הם כבר רואים שזה לא משנה.

שאלה: יש לי הרבה רצונות, ואני לא יודע במה להתמקד..

אליעד: האם יש משהו שאתה בטוח שאתה רוצה? לא בטוח, אתה מבין למה אתה לא ממוקד, כי אתה אפילו לא יודע מה אתה רוצה.

מצד האמת אתה רוצה משהו, אבל כבר יש לך אותו ולכן לא נדבר עליו. מצד האמת הנמוכה יותר, כול מה שאתה רוצה זה להפסיק לרצות. אתה צריך לשאול, מה הדבר שאם יהיה לי אותו אני אפסיק לחפש? תמיד האדם רוצה שיהיה לו יותר טוב ומפחד שיהיה לו פחות טוב. וזה מה שמאמלל את האדם. האמת היא שמה שאתה רוצה שיהיה לך זה שום דבר, הרצון הפנימי שלך, שאם תשאל ותחקור, תראה שאין לך בכלל רצון, אין הבדל בין רוצה ללא רוצה. אם תבין זאת תחווה שיש לך הכול.

ברמה הפנימית ביותר יש לך רצון אין סופי, הוא כול כך לא מוגדר שאין לך הבדל בין רוצה ללא רוצה. ושם אין בעיה ואין בכלל שאלה. מצד הרצון החיצוני יותר, אתה רוצה לחוות את הרצון הפנימי יותר, וכול הרצונות החיצוניים שלך, כמו להתחתן, לעבור דירה וכו', זה הכול לבושים של רצון פנימי יותר. אם תשאל למה אני רוצה לעבור דירה? אתה תגיד, כדי שיהיה לי טוב. למה אני רוצה לאכול? כדי שיהיה לי טוב. אז מה הרצון שלי? כדי שיהיה לי טוב. כול הרצונות למעשה מבטאים את הרצון להרגיש טוב.

מה זה נקרא להרגיש טוב? לגלות את הרצון הפנימי שלך, שבו אין הבדל בין רוצה ללא רוצה. שבו אין הבדל בין יש לאין. התהליך הזה הוא תהליך מחשבתי, אתה אמור לגלות זאת בתוכך.

שאלה: איך?

אליעד: רבי נחמן אומר, עצם זה שהאדם שואל, איך, איך? זה יביא אותו לתשובה. אם תשאלי מספיק פעמים איך, בסוף ימאס לך לשאול איך, ואז תשאלי שאלה יותר חכמה. העניין הוא הנחישות, אם תחליטי, אני חייבת להבין. יש משהו בעולם שלא מוצא חן בעיניך? מה מניע אותך? נגיד יש לך את כול הדברים בעולם, מה היית עושה עכשיו?

שאלה: אני רוצה משהו, אבל אני לא יודעת מה?

אליעד: בפשיטות את רוצה להפסיק לרצות. גם אם לאדם יש הכול, הוא עדיין סובל, כי יש לו תלות רגשית, הוא תלוי במה שיש לו. מה זה שחרור מוחלט? שאתה חווה שיש לך הכול בלי שיהיה לך הכול, בלי שתרצה. את צריכה לשאול את עצמך, איך אני מביאה את עצמי למצב שארגיש שיש לי הכול בלי שיהיה לי הכול, ובלי להיות תלויה במה שיש לך? תחשבי שלוקחים לך את הכול ועדיין את מרגישה טוב, את מחפשת לא להיות תלויה.

פעם את היית מלך, עכשיו את עבד, למה? עבד תלוי. עכשיו הרגשות שלך תלויים, לפעמים טוב לך ולפעמים רע לך, וזה מחרפן, פעם טוב לך ופעם רע לך, מי נותן לך מכות? השכל, הרגשות. מה שאת רוצה זה לצאת מהמנגנון הרגשי, רוצה שיהיה לך טוב מבפנים. מה זה טוב מבפנים? שכול מה שקורה את רוצה. יש רק ישות אחת בעולם שכול מה שהיא רוצה קורה, ושלא יכול לקרות שום דבר מבלי שהיא תרצה, מי הישות הזאת? הכוח שמניע את הכול. אפשר לקרוא לו, אלוהים, המציאות, שום דבר, כלום, אפשר לקרוא לו איך שרוצים, אפשר לקרוא לו אקראי, לא משנה. יש משהו שמניע את הכול. ומאחר שהוא נמצא לפני המקום והזמן, זה אומר שלא יכול לקרות שום דבר שהוא לא ירצה. האם הוא תלוי רגשית המשהו? לא, הוא תמיד מרוצה. עכשיו אם תצליח להגיע להשתוות תודעתית עם הראשון, תחווה כמוהו את המציאות.

יש כוח שמניע את העולם, אני קורא לו הסיבה הראשונה. מצידו של הישות הראשונה לא יכול לקרות שום דבר, עד שהוא לא רוצה את זה. שאני אומר תרצה את המצי�