מסחר ברחוב שינקין: איך הרחוב הבוהמייני הפך לרחוב של רשתות

רחוב שינקין בתל אביב עבר בשלושים השנים האחרונות את המסלול שעוברים הרבה רחובות "מגניבים" בערים גדולות: אמנים וצעירים מגיעים בגלל שכר דירה זול, פותחים חנויות קטנות ובתי קפה, הרחוב הופך למותג, המחירים מזנקים, והעסקים הקטנים מפנים מקום לרשתות. שינקין הוא אולי הדוגמה הישראלית הבולטת לתהליך הזה.

איך זה התחיל

הרחוב, שנקרא על שם מנחם שינקין, מראשי העלייה השנייה ומייסדי תל אביב, היה במשך עשורים רחוב מגורים ומסחר שכונתי רגיל. בשנות ה-80 התחילה תחלופה דמוגרפית: תושבים ותיקים עזבו או הלכו לעולמם, דירות התפנו להשכרה, ואל האזור הגיעו צעירים, סטודנטים ואמנים.

עם האוכלוסייה החדשה הגיעו גם עסקים חדשים. מעצבי אופנה צעירים פתחו סטודיו עם חלון ראווה, בתי קפה הוציאו כיסאות למדרכה, והרחוב קיבל אופי של מקום שבו "רואים ונראים". הביטוי "שינקינאים" נכנס לעגה הישראלית ככינוי לצעירים תל אביביים אופנתיים ובוהמיינים, לפעמים בהערצה ולפעמים בלעג.

השלב השני: המותג

ברגע ששינקין הפך לשם דבר, הוא התחיל למשוך גם מי שלא היה חלק מהסצנה. רשתות אופנה וקוסמטיקה גילו שכתובת בשינקין שווה פרסום, ושכר הדירה המסחרי עלה בהתאם. חנות קטנה של מעצבת עצמאית מתקשה להתחרות ברשת שמוכנה לשלם הרבה יותר על אותו חלון.

התוצאה מוכרת מרחובות דומים בעולם: חלק מהחנויות המקוריות נסגרו או עברו לרחובות סמוכים וזולים יותר, ובמקומן נפתחו סניפים של רשתות שאפשר למצוא בכל קניון.

מה נשאר מהאופי המקורי

למרות התהליך, שינקין לא הפך לגמרי לקניון פתוח. עדיין יש בו:

• בתי קפה ותיקים שמשמשים כמקום מפגש קבוע לתושבי האזור.
• חנויות עצמאיות של אופנה, תכשיטים ועיצוב, במיוחד בקצוות של הרחוב ובסמטאות הצד.
• הקרבה לשוק הכרמל ולנחלת בנימין, שבימי שלישי ושישי מתקיים בה יריד אמנים, כך שמי שמחפש עבודות יד מקוריות ימצא אותן במרחק הליכה.

למה זה קורה בכל העולם

כלכלנים ומתכנני ערים קוראים לתהליך הזה ג'נטריפיקציה. האירוניה היא שמה שיוצר את הערך של רחוב כמו שינקין, האנשים והעסקים הקטנים, הוא בדיוק מה שנדחק ממנו כשהערך עולה. ערים שונות ניסו להתמודד עם זה בכלים כמו הגבלות על רשתות ברחובות מסוימים או הנחות בארנונה לעסקים קטנים, בהצלחה משתנה.

ואם אתם מגיעים לקניות

כדאי להגיע ביום חול בבוקר או בשישי בצהריים, להתחיל מהקצה הקרוב לשוק הכרמל, ולהקדיש זמן גם לרחובות הצדדיים. שם, יותר מאשר ברחוב הראשי, עדיין אפשר למצוא את מה ששינקין היה פעם.

על הצד הבילויי של הרחוב, כולל מה יש לעשות שם עם ילדים, כתבנו מאמר נפרד על תיירות ופעילות בשינקין. ולמי שמתלבט איך להגיע, ההשוואה בין תחבורה ציבורית לרכב פרטי רלוונטית במיוחד במרכז תל אביב, שבו חניה היא סיפור בפני עצמו.