עין חרוד 1921: איך נראו הימים הראשונים ליד המעיין

ב-22 בספטמבר 1921, לקראת ערב, הגיעה קבוצה של כ-35 חלוצים אל פתח מעיין חרוד שבמזרח עמק יזרעאל. למחרת הצטרפו אליהם עוד כ-39 חברים ממחנה גדוד העבודה במגדל. כך, בכמה עשרות אוהלים על הגבעה מול הגלבוע, התחיל מה שמקובל לכנות הקיבוץ הראשון: עין חרוד.

הפוסט הזה נכתב במקור כקטע מתוך יומן של אחת המתיישבות, בת ציון פלנצבוים. הטקסט המקורי לא נשמר, ולכן כתבנו מחדש את הרקע ההיסטורי של אותם ימים, על סמך מקורות פתוחים.

מי היו המתיישבים

רובם היו צעירים מהעלייה השנייה והשלישית, חברי "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור". הגדוד הוקם ב-1920 ופעל כקומונה של פועלים: החברים עבדו בסלילת כבישים ובעבודות בנייה ברחבי הארץ, והשכר נכנס לקופה משותפת. הקבוצה שעלתה לחרוד הגיעה בחלקה מראס אל עין, ליד פתח תקווה של אז, ובחלקה ממגדל שעל שפת הכנרת.

בין המנהיגים בלטו שלמה לביא, יהודה אלמוג ומנחם אלקינד, ובהמשך גם יצחק טבנקין. לביא הוא שהגה את רעיון "הקבוצה הגדולה": יישוב שיתופי של מאות חברים, עם חקלאות ותעשייה, בניגוד לקבוצות הקטנות והאינטימיות בנוסח דגניה.

החיים באוהלים

הקרקע נרכשה זמן קצר קודם לכן במסגרת רכישות אדמות העמק. בשבועות הראשונים חיו החברים באוהלים, בישלו במטבח משותף ועבדו בהכשרת השטח. הקרבה למעיין פתרה את בעיית המים, אבל הביאה איתה את הקדחת: הביצות סביב נחל חרוד היו מקור קבוע למלריה, ומחלות היו חלק מהשגרה.

מי שקורא יומנים ומכתבים מאותה תקופה, שחלקם פורסמו בספרי זיכרונות של הקיבוץ, פוגש שילוב מוכר: עייפות פיזית קשה, ויכוחים אידיאולוגיים עד שעות הלילה, ותחושה עמוקה של שליחות. השאלות שהעסיקו אותם היו מעשיות מאוד: כמה כסף נשאר לקופה המרכזית, מי עובד בשדה ומי בכביש, ואיך מגדלים ילדים בחברה שיתופית.

הפילוג הראשון

כבר בקיץ 1923 התפלגה עין חרוד מגדוד העבודה. המחלוקת נגעה בעיקר לכסף: לביא ותומכיו רצו שההכנסות יישארו במשק לטובת פיתוחו, ואילו מנהיגי הגדוד דרשו שיועברו לקופה הכללית. תומכי לביא נשארו בעין חרוד, ותומכי הגדוד התרכזו בתל יוסף הסמוכה. ב-1927 עבר הקיבוץ מהאוהלים שליד המעיין אל מקומו הנוכחי בגבעת קומי.

הפילוג הגדול יותר הגיע ב-1952, על רקע המחלוקת הפוליטית בתנועה הקיבוצית. מאז קיימים שני קיבוצים סמוכים: עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד.

מה אפשר לראות היום

• מעיין חרוד נמצא בתוך גן לאומי, עם מדשאות ובריכה טבעית. זה המקום שבו עמדו האוהלים הראשונים, ובאותו אזור מתרחש גם הסיפור התנ"כי על גדעון ולוחמיו.
• משכן לאמנות בעין חרוד מאוחד הוא אחד המוזיאונים הוותיקים בארץ, והבניין שלו, בתכנון האדריכל שמואל ביקלס, שווה ביקור גם בלי קשר לתערוכות.
• בית שטורמן בעין חרוד מאוחד מציג את סיפור ההתיישבות בעמק ואת תולדות האזור.

אם אתם מתכננים טיול באזור, שווה לשלב את המקום עם סיור בגלבוע או עם ביקור בתל יוסף. למי שמתעניין בסיפורים אישיים מהתקופה, ארכיון הקיבוץ וספרי הזיכרונות שיצאו לאור לאורך השנים הם המקור הטוב ביותר. שם אפשר למצוא יומנים אמיתיים, כמו זה שהפוסט הזה נקרא על שמו.

עוד סיפורים מההיסטוריה המקומית: מאבקי המים בצפון ואיך נולדו השמות העבריים של דור המייסדים.

מקורות: ערך עין חרוד בוויקיפדיה, ארכיון המדינה: ההתיישבות בתקופת המנדט.