פורסם בתאריך 01/08/2016 ע"י ארווין קליין בקטגוריה ניחוש העתיד

הדפס מאמר

בשיחת נפש עם אורי גלר הגדול, מצליח החוקר והפסיכיאטר פרופסור יורם יובל, לדלות מאורי גלר וידוי מדהים על חייו של ישראלי מוצלח בצורה יוצאת דופן. מדהים לראות את האנרגיות של אורי גלר בראיון, כמו גם את הבוננות של פרופסור יורם יובל, שמצליח לרדת לשורשי חוויותיו של אורי גלר, שבבסיסן הצורך להתגבר על הבדידות שחש כל חייו. האיש, שהביא את אימא שלו לתוכנית בבריטניה, שתספר כיצד היה מכופף כפיות עוד בתור ילד, מספר על המשברים הקשים שעבר כאשר נגחו בו וקראו לו רמאי ושקרן. הוא מגלה לנו שדווקא הוויכוח הזה, שהתעורר בתקשורת, בקשר לכשרון המיסטי שלו, הוא מה שהזניק אותו בצורה מטאורית מבחינת פרסום. הספק הזה, שבסוף הראיון פרופסור יובל מתאר כפרדוקס של מדען פיזיקת הקוונטים, שרדינגר, על החתול בכלוב (מצב שבו מונחת לפני חתול בכלוב אטום ומכוסה, צלחת עם רעל והשאלה היא האם החתול מת או חי. כאשר התשובה לשאלה הזאת תלויה בצופה ברגע שירים את מכסה הכלוב. וכל זמן שהצופה לא עושה את זה, מבחינה פיזית, החתול הוא גם חי וגם מת), הוא התשובה של אורי גלר לשאלת מיליון דולר שכל אחד שואל אותו: האם הוא אמתי? ואכן מבחינה רוחנית אין זמן, אין עבר ועתיד, יש רק הווה שיוצר את האשליה של החומריות בחיינו. כלומר החיים עצמם הם אשליה... כל העניין הוא לא הכפיות, מודה אורי גלר ומאמת את קביעתו של פרופסור יובל. כל העניין הוא באורי גלר, האיש. וזה מה שהוא עונה לזרם הבלתי פוסק של מכתבי ילדים, שמגיע אליו מכל העולם. כלומר הוא מדרבן את הילדים לעשות את הדברים שהם עושים בצורה הכי טובה והכי יעילה וחיובית – כדי שיצליחו לחולל את הנס הזה בחייהם. וזה מזכיר לי את דבריו של איש רוח גדול, שאמר שאנחנו תמיד מנסים למצוא את הדברים האמתיים בחיים ולחשוף את השקרים ואת האשליות. אבל אנחנו לא מבינים, שהחיים עצמם הם אשליה ובאמצעות השכל לא נוכל לתפוס את מהותם האמיתית...

אורי גלר מספר על ילדות בצל עוני וגירושין של הוריו, על התקופה הקצרה שהיה ילד חוץ בקיבוץ שחווה את אכזריות ילדי הקיבוץ. על ההבנה שכוחותיו המיוחדים להזיז מחוגי שעון וחפצים, תגרום לאנשים להשתלח בו, כפי שהילדים התגרו בו כשהיה ילד עם "טריקים". הוא מספר על התאווה הגדולה שפיתח לחיי מותרות ולאוכל כאשר כוכבו דרך בכל רחבי העולם ועל ההימלטות שלו לבקתת יער ליד הר פוג'י ביפאן, שם מצא את שלווה הנפש שאבדה לו, בזרועות משפחתו.

סיפור חייו של אורי גלר, שרבים מאתנו גדלו בתקופה שהתחיל להתפרסם בארץ, נוגע בכולנו. רבים הם המאמינים בו וגם יש כאלה שנוטים לאמץ את גישת התקשורת הפופוליסטית, שלא אוהבת עומק והתעמקות בדברים, שמדובר בטריקים. אני אישית שמעתי אנשים ששותפו במופעים שלו ונותרו פעורי פה בלי יכולת להסביר את הגילויים המדהימים שלו על עצמם, כמו גם על מישהי שהשעון המת שלה התעורר לחיים כאשר אורי הופיעה בטלוויזיה.

אני עצמי אהבתי את הדרך בה חינך את ילדיו לצניעות, כאשר לקח אותם לראות איך חיים ילדים בשכונות העוני של ברזיל. "ומאז מעולם בני לא ביקש ממני לקנות לו משהו", הוא אומר. ונוכח כל הילדים המפונקים שלנו, "הברמיצווש" מארץ נהדרת, זה הרבה מאוד.

אהבתי את הערתו שהוא מאמין באלוהים ובגלגול נשמות. זאת כמובן בניגוד לרוב אמני החושים היוצרים בנו הרגשה שמשהו נפלא ונעלה קורה ואחר כך מגלים שהכול בא מהמוח שלנו ואין שום דבר מעבר לזה. אני זוכר שפעם ראיתי סרט של מגדת עתידות שהייתה משתמשת בכל מני טריקים לשכנע לקוחות, עד שיום אחד רוח אמיתית הופיעה לפניה. הייתי רוצה להאמין שעם כל הטריקים, עדיין יש משהו מוזר, נשגב, בלתי ניתן להסבר – מעל ומעבר למציאות. והרי זה בדיוק מה שתורת הקוונטים בפיזיקה מלמדת אותנו... אמונתו זאת של אורי גלר משתלבת עם הלקח האישי שלמד – שהכי חשוב לקום כל בוקר ולהרגיש שיש לך על מה להודות. ואכן האדם המאמין מתפלל כל יום: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו!" אורי גלר אינו אם כן עוד טריקי-דיקי שעובד על החושים, אלא אדם עם מהות פנימית וחוכמת חיים.

 

 

אודות ארווין קליין

הדפס מאמר

גרסת הדפסה למאמר:

http://www.publisher.co.il//article/41293/