שלום, אורח
קטגוריות
חיזיון תעתועים או מציאות?
מציאות או דימיון מתעתע?
בכול× ו × מצא אותו א× י שאי× ו מסופק מעצם קיומו.
א× י שאי× ו מקבל את גורלו באשר הוא, ומתכחש ל - DNA שמייצר את עצמו מתוכ עצמו.
בכול× ו אותו א× י שרוצה לחיות את אשר לאחר.
כול× ו רוצים לחיות חיים של אחרים.
מהי ה× קודה שכל הרצו× ות של× ו לחיקוי קיומו של האחר הופכים להיות פתולוגיים?
הפתולוגיה מגשימה את עצמה ב× קודה שבין הרצון לחיות את החיים על פי האחר או "סתם" × סיון לחקותו תוכ שמירת זהות פ× ימית של× ו, לבין אותה × קודה שבה היש הקיומי של× ו הופכ ליש מתחזה. בפתולוגיית המתחזה א× ח× ו מאבדים את הקשר ואת הזהות לעצמיות× ו והופכים להיות זהות של מישהו אחר. יש הזדהות עם זהותו של האחר עד כדי לבישת אופ× י יישיותו, אהבותיו, ש× אותיו ואף מלבושיו, ומ× כסים זו ל× פש× ו, לחיי× ו א× ו. ההתחזות במקרה זה חולה ומסוכ× ת. שכן המתחזה מאבד קשר אישי עם מאווייו, רצו× ותיו, רגשותיו וחי בתסריט הקשור בעולמו של האחר. אדם זה הופכ להיות מסוכן לו ולאחרים. המתחזה הוא אדם מסוכן. הוא פועל מתוכ מערכת רגש× ויות שקשורה בחיקוי ללא קשר לעצמו, ומאבד את הקשר עם עולמו הפ× ימי. דרכו סלולה למעשה רמייה, מעשה שקר, מעשה רע, שכן דרכו אי× ה דרכו, אלא הוא פועל בתוכ שדה ההתחזות. בשדה זה פועלו הוא ללא בקרת הא× י, ללא הכרה של טוב ורע. המ× יע הוא רצון להיות ה"אחר", מתוכ תחושת × חיתות לא× י שלו.
הו, מה אכזרית דרכו של המתחזה.
(כתבה ריקי שחם)
התחבר לשליחת תגובה
לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה