שלום, אורח

• כניסה
• הרשם

• פרסם מאמר

קטגוריות

• אומנ ות
• אינ טרנ ט ומחשבים
• אקטואליה
• בית
• בריאות וכושר
• דת ואמונ ה
• חוק ומשפט
• חינ וכ ולימודים
• יחסים ומשפחה
• ילדים
• כללי
• מדע וטכנ ולוגיה
• מוזיקה
• נ דל"ן ובנ יה
• ספורט
• עסקים וכלכלה
• רוחנ יות
• רכב
• שיפור עצמי
• שירותים עסקיים
• תרבות הפנ אי

ואהבת: התקדשות הפרט בתוכ הכלל

פורסם בתאריך 04/23/2014 ע"י "מודעות" מרכז ללימוד קבלה ופנ ימיות ה בקטגוריה רוחנ יות | צפיות: 2342 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: פרשה, פרשת שבוע, קבלה, רוחנ יות, תורה, זוהר, קדושה, אהבה, חברה, עצמי, זולת, אחדות, פרט, כלל, עולם, בריאה, נ פש, נ שמה, עליה, שבת, מצווה, ואהבת, חיזוק, דין, חסד, ספירה, תיקון, חסרון, עבודה, רצון, אמת, מדרגה, מסילת ישרים, גשמי, אדם, שמים, השתדלות, שורש, זכות, לימוד, תהילים, צדיק, רשע, משמעות

 פתיחה
"קÖ°דÖ¹שִׁים תÖ¼Ö´הÖ°יוÖ¼" מטרת כל העבודה הרוח× ית של× ו היא להידבק בבורא עולם, וכל ההוראות שבפרשה × ות× ות ל× ו דרכ כיצד להגיע למדרגה ה× שגבת של "קדושים", להידבק בקודש, להידבק ב"קדוש". כמו שכתוב בפרשה שלוש פעמים "דÖ¼Ö·בÖ¼Öµר אÖ¶ל-כÖ¼Ö¸ל-עÖ²דÖ·ת בÖ¼Ö°× Öµי-יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל, וÖ°אÖ¸מÖ·רÖ°תÖ¼Ö¸ אÖ²לÖµהÖ¶ם--קÖ°דÖ¹שִׁים תÖ¼Ö´הÖ°יוÖ¼: כÖ¼Ö´י קÖ¸דוÖ¹שׁ, אÖ²× Ö´י השם אÖ±לÖ¹קÖµיכÖ¶ם"; "וÖ°הÖ´תÖ°קÖ·דÖ¼Ö´שְׁתÖ¼Ö¶ם--וÖ´הÖ°יÖ´יתÖ¶ם, קÖ°דÖ¹שִׁים: כÖ¼Ö´י אÖ²× Ö´י השם, אÖ±לÖ¹קÖµיכÖ¶ם"; "וÖ´הÖ°יÖ´יתÖ¶ם לÖ´י קÖ°דÖ¹שִׁים, כÖ¼Ö´י קÖ¸דוÖ¹שׁ אÖ²× Ö´י השם".
הפרשה פותחת במילים"וÖ·יÖ°דÖ·בÖ¼Öµר השם, אÖ¶ל-מÖ¹שֶׁה לÖ¼ÖµאמÖ¹ר. דÖ¼Ö·בÖ¼Öµר אÖ¶ל-כÖ¼Ö¸ל-עÖ²דÖ·ת בÖ¼Ö°× Öµי-יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל, וÖ°אÖ¸מÖ·רÖ°תÖ¼Ö¸ אÖ²לÖµהÖ¶ם--קÖ°דÖ¹שִׁים תÖ¼Ö´הÖ°יוÖ¼: כÖ¼Ö´י קÖ¸דוÖ¹שׁ, אÖ²× Ö´י השם אÖ±לÖ¹קÖµיכÖ¶ם. אÖ´ישׁ אÖ´מÖ¼וÖ¹ וÖ°אÖ¸בÖ´יו תÖ¼Ö´ירÖ¸אוÖ¼, וÖ°אÖ¶ת-שַׁבÖ¼Ö°תÖ¹תÖ·י תÖ¼Ö´שְׁמÖ¹רוÖ¼: אÖ²× Ö´י, השם אÖ±לÖ¹קÖµיכÖ¶ם". ש× י דברים מאפיי× ים את הפרשה. הראשון הוא הציווי המשולש "קÖ°דÖ¹שִׁים תÖ¼Ö´הÖ°יוÖ¼: כÖ¼Ö´י קÖ¸דוÖ¹שׁ, אÖ²× Ö´י השם אÖ±לÖ¹קÖµיכÖ¶ם". והש× י, אוסף של מצוות, שברובן הן מצוות "לא תעשה", ציוויים אלוקיים - ה× חיות כיצד ל× הוג ולקיים חברה טובה בארץ המובטחת, כדוגמת "בÖ¼Ö°צÖ¶דÖ¶ק, תÖ¼Ö´שְׁפÖ¼Ö¹ט עÖ²מÖ´יתÖ¶כÖ¸" (על ככ × דבר בהמשכ) "וÖ°אÖ´ישׁ, אÖ²שֶׁר יÖ´שְׁכÖ¼Ö·ב אÖ¶ת-זÖ¸כÖ¸ר מÖ´שְׁכÖ¼Ö°בÖµי אÖ´שָּׁה--תÖ¼וÖ¹עÖµבÖ¸ה עÖ¸שׂוÖ¼, שְׁנֵיהÖ¶ם; מוÖ¹ת יוÖ¼מÖ¸תוÖ¼, דÖ¼Ö°מÖµיהÖ¶ם בÖ¼Ö¸ם; וÖ°אÖ´ישׁ, אÖ²שֶׁר יÖ´תÖ¼Öµן שְׁכÖ¸בÖ°תÖ¼וÖ¹ בÖ¼Ö´בÖ°הÖµמÖ¸ה--מוÖ¹ת יוÖ¼מÖ¸ת; וÖ°לÖ¹א תÖµלÖ°כוÖ¼ בÖ¼Ö°חÖ»קÖ¼Ö¹ת הÖ·גÖ¼וÖ¹י, אÖ²שֶׁר-אÖ²× Ö´י מÖ°שַׁלÖ¼ÖµחÖ· מÖ´פÖ¼Ö°× ÖµיכÖ¶ם; לÖ¹א תÖ·קÖ¼Ö´פוÖ¼, פÖ¼Ö°אÖ·ת רÖ¹אשְׁכÖ¶ם; וÖ°לÖ¹א תÖ·שְׁחÖ´ית, אÖµת פÖ¼Ö°אÖ·ת זÖ°קָנֶכÖ¸; וÖ¼כÖ°תÖ¹בÖ¶ת קÖ·עÖ²קÖ·ע, לÖ¹א תÖ´תÖ¼Ö°× וÖ¼ בÖ¼Ö¸כÖ¶ם; מÖ´פÖ¼Ö°× Öµי שֵׂיבÖ¸ה תÖ¼Ö¸קוÖ¼ם, וÖ°הÖ¸דÖ·רÖ°תÖ¼Ö¸ פÖ¼Ö°× Öµי זÖ¸קÖµן; לÖ¹א-תÖµלÖµכÖ° רÖ¸כÖ´יל בÖ¼Ö°עÖ·מÖ¼Ö¶יכÖ¸; לÖ¹א-תÖ°קÖ·לÖ¼Öµל חÖµרÖµשׁ--וÖ°לÖ´פÖ°× Öµי עÖ´וÖ¼Öµר, לÖ¹א תÖ´תÖ¼Öµן מÖ´כÖ°שֹׁל; לÖ¹א-תÖ´שְׂנָא אÖ¶ת-אÖ¸חÖ´יכÖ¸, בÖ¼Ö´לÖ°בÖ¸בÖ¶כÖ¸; לÖ¹א-תÖ´קÖ¼Ö¹ם וÖ°לÖ¹א-תÖ´טÖ¼Ö¹ר אÖ¶ת-בÖ¼Ö°× Öµי עÖ·מÖ¼Ö¶כÖ¸" וגם הציווי שעליו אמר רבי עקיבא, זהו כלל גדול בתורה: "וÖ°אÖ¸הÖ·בÖ°תÖ¼Ö¸ לÖ°רÖµעÖ²כÖ¸ כÖ¼Ö¸מוÖ¹כÖ¸". × × סה לראות כיצד הדברים קשורים יחד.

זריקת חיזוק
תקופת העומר בה א× ו × מצאים, היא תקופה של דין. כל יום מוגבל, מחולק וספור לפי מידה מסוימת - חסד שבגבורה, גבורה שבתפארת וכו... תקופה של ב× יה רוח× ית וטיפוס במדרגות הקדושה הפרט× יות עד לשלמות של מתן תורה בחג השבועות. כל אחד מאת× ו × דרש להתבו× ן מחדש בכל חלקי ה× פש שלו, על מ× ת לטהר אותם, לקדש אותם, לב× ות את החלקים שיחברו את התמו× ה השלמה. התוצאה של עבודה מאומצת זו ב× פש× ו, עלולה לעיתים להביא לחלישות כוחות ורפיון ה× פש ח"ו. בתוכ הימים הלא פשוטים, מי שעושה את עבודת ההתבו× × ות, עשוי לגלות עוד ועוד חסרו× ות ולשאול את עצמו, מאיפה יהיה לי את הכוחות לתקן את כל אשר דורש תיקון...
בדיוק בע× ין זה באה פרשת קדושים לעזור ל× ו. אחת מ× קודות הציון הגדולות שבפרשה, היא הציווי "וÖ°אÖ¸הÖ·בÖ°תÖ¼Ö¸ לÖ°רÖµעÖ²כÖ¸ כÖ¼Ö¸מוÖ¹כÖ¸". רבות דובר על ציווי זה כפסגת הפסגות של העבודה הרוח× ית של× ו בעולם הזה, וככל שמדברים על זה, רואים עד כמה קשה ליישום הציווי הקדוש הזה. אלא שאם × תבו× ן שוב בכתוב, × ראה שהוא לא מסתיים בזאת, אלא שכתוב "וÖ°אÖ¸הÖ·בÖ°תÖ¼Ö¸ לÖ°רÖµעÖ²כÖ¸ כÖ¼Ö¸מוÖ¹כÖ¸: אÖ²× Ö´י, ה".
אומר ה"שפת אמת": "קיום אמיתי ומלא של"וÖ°אÖ¸הÖ·בÖ°תÖ¼Ö¸ לÖ°רÖµעÖ²כÖ¸ כÖ¼Ö¸מוÖ¹כÖ¸" הוא בגדר עבודה קשה מאוד. על כן אומר הקב"ה, "אÖ²× Ö´י, השם" - הרי× י מוכן לסייע בידכ, שתוכל לקיים זאת אם אכ יהא בכ רצון אמיתי לזה". מדבריו של ה"שפת אמת", יכולים לקבל חיזוק גדול לקיום המצוה היקרה הזאת של אהבת חברים, אהבת ישראל ואהבת הבריות בכללן. אלא שא× ו גם יכולים להשליכ מככ על עבודת× ו הרוח× ית בכללה, בפרט בתקופה זאת.
בפרשה קצרה זאת מופיעות מספר פעמים האמירות "אÖ²× Ö´י, השם" ו-"אÖ²× Ö´י, השם אÖ±לÖ¹קÖµיכÖ¶ם". הן כתובות כמעט לאחר כל ציווי הכתוב בפרשה. לומר ל× ו, אל תפחדו ואל תאמרו, אין ב× ו את תעצומות ה× פש ה× דרשות לצורכ קיום כל העבודה. שלא יאמר מישהו "אÖ¶ת-שַׁבÖ¼Ö°תÖ¹תÖ·י תÖ¼Ö´שְׁמÖ¹רוÖ¼" איכ א× י אשמור שבת, זה כל ככ קשה ודורש המון ויתורים... שלא יאמר מישהו "לÖ¹א-תÖµלÖµכÖ° רÖ¸כÖ´יל בÖ¼Ö°עÖ·מÖ¼Ö¶יכÖ¸, לÖ¹א תÖ·עÖ²מÖ¹ד עÖ·ל-דÖ¼Ö·ם רÖµעÖ¶כÖ¸... לÖ¹א-תÖ´שְׂנָא אÖ¶ת-אÖ¸חÖ´יכÖ¸, בÖ¼Ö´לÖ°בÖ¸בÖ¶כÖ¸; הוÖ¹כÖµחÖ· תÖ¼וÖ¹כÖ´יחÖ· אÖ¶ת-עÖ²מÖ´יתÖ¶כÖ¸, וÖ°לÖ¹א-תÖ´שָּׂא עÖ¸לÖ¸יו חÖµטÖ°א... לÖ¹א-תÖ´קÖ¼Ö¹ם וÖ°לÖ¹א-תÖ´טÖ¼Ö¹ר אÖ¶ת-בÖ¼Ö°× Öµי עÖ·מÖ¼Ö¶כÖ¸" איכ אפשר לחיות לפי אמות מוסר כל ככ גבוהות, א× י רק בן אדם... אלא מה שאומר ה"שפת אמת", מה ש× דרש מאת× ו הוא הרצון, רצון אמיתי לקיים ולעשות, להתקדש, ואת הכח לעשות זאת, ייתן ל× ו בורא עולם "אÖ²× Ö´י, השם", "הÖ·× Ö¼Ö¹תÖµן לÖ°כÖ¸ כÖ¼Ö¹חÖ·, לÖ·עÖ²שׂוÖ¹ת חÖ¸יÖ´ל"(דברים ח, י"ח). דוקא בתקופת העומר זה הזמן שבו × חוץ יותר מכל לזכור את הדברים האלה "אÖ²× Ö´י, השם".

קדושה במת× ה
בספרו "מסילת ישרים" מתאר הרמח"ל כיצד יעלה האדם במדרגות הרוח× יות עד להשגת רוח הקודש ותחיית המתים, עפ"י הסדר שכתוב בברייתא של רבי פ× חס בן יאיר (מסכת עבודה זרה). המדרגה האחרו× ה בסדר זה, המביאה את האדם לרוח הקודש ותחיית המתים היא מדרגת הקדושה. כותב שם הרמח"ל: "ע× יין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל ככ באלוקיו עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממ× ו יתברכ, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שירד הוא מדבקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים (מסילת ישרים פרק כ"ו).
אבל, ע× יין הקדושה, מעשה ההתקדשות, אומר ל× ו הרמח"ל, לא תלוי ב× ו בלבד. "ע× יין הקדושה כפול הוא, דהיי× ו, תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מת× ה, והיי× ו שתחילתו הוא מה שאדם מקדש את עצמו וסופו מה שמקדשים אותו. והוא מה שאמרו חז"ל (מסכת יומא ל"ט), "אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה, מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה" (שם). התפקיד של× ו הוא להכין את הכלי, בכל יכולת× ו, בכל לבב× ו, והאור שימלא את הכלים, הוא המת× ה מהשמיים, אור אי× סוף ב"ה. אומר ה"× תיבות שלום": "במידה שהוא (האדם) מצדו עושה את כל ההשתדלות שביכולתו להשיג הקדושה, במידה זו × ות× ים לו במת× ה מן השמים את מדרגת הקדושה" (× "ש פרשת קדושים).

שורש ההתקדשות
מיד אחרי שפותחת הפרשה ב"קÖ°דÖ¹שִׁים תÖ¼Ö´הÖ°יוÖ¼" היא מצווה אות× ו "אÖ´ישׁ אÖ´מÖ¼וÖ¹ וÖ°אÖ¸בÖ´יו תÖ¼Ö´ירÖ¸אוÖ¼". אומר ה"אור החיים" הקדוש, שהסמיכות הזאת היא מפ× י שיראת אמו ואביו היא סגולה לקדושה. צריכ להבין במה הדברים אמורים. ידוע שכל מעשה מצוה שא× ו עושים, מעבר למעשה הגשמי, מתעורר שורש המצוה למעלה בעולמות העליו× ים וע"י זה ממשיכ האדם על עצמו קדושה. מסביר ה"× תיבות שלום": "שורש מצות כיבוד אב ואם הן אבא עילאה ואימא עילאה שהם חכמה ובי× ה, והרי יש בהם תיקון ג ראשו× ות, דמידת הדעת היא מידה הכוללת. כמו כן × כללות במדות אלו חכמה ובי× ה, כל המידות, דחכמה כוללת כל המידות מקו ימין, קו החסד, ובי× ה כוללת את מידות הגבורה מקו השמאל". כלומר, כשא× ו מעוררים את השורש של מצות כיבוד אב ואם, ע"י השתדלות× ו בקיום המצוה, א× ו מעוררים את הקדושה במקום עליון ומשם מושפעת קדושה בכל המידות, בקומה השלמה. לכן מצוה זו כל ככ חשובה וכל ככ קשה לביצוע, ולכן הסמיכה אותה התורה לציווי "קÖ°דÖ¹שִׁים תÖ¼Ö´הÖ°יוÖ¼" כי יש בה סגולה להשגת קדושה גדולה. כמו כן זה מסביר את הסמיכות של הציווי המופיע מיד לאחר מכן "וÖ°אÖ¶ת-שַׁבÖ¼Ö°תÖ¹תÖ·י תÖ¼Ö´שְׁמÖ¹רוÖ¼", כי גם שבת היא שורש לכל הקדושות, וכשא× ו עובדים בשורש, שאר הע× פים כבר מתתק× ים בהתאם.

כף זכות
כתוב בפרשת "קדושים": "לÖ¹א-תÖ·עÖ²שׂוÖ¼ עÖ¸וÖ¶ל, בÖ¼Ö·מÖ¼Ö´שְׁפÖ¼Ö¸ט--לÖ¹א-תÖ´שָּׂא פÖ°× Öµי-דÖ¸ל, וÖ°לÖ¹א תÖ¶הÖ°דÖ¼Ö·ר פÖ¼Ö°× Öµי גÖ¸דוÖ¹ל: בÖ¼Ö°צÖ¶דÖ¶ק, תÖ¼Ö´שְׁפÖ¼Ö¹ט עÖ²מÖ´יתÖ¶כÖ¸". מה זה"בÖ¼Ö°צÖ¶דÖ¶ק, תÖ¼Ö´שְׁפÖ¼Ö¹ט עÖ²מÖ´יתÖ¶כÖ¸"? חז"ל אמרו: "הוי דן את חבירכ לכף זכות" (ס× הדרין דל"ב ע"א). שלא × חשוב לרגע, שכבר תפס× ו את הדבר, אלא הע× יין דורש התעמקות גדולה והתעוררות פ× ימית מחודשת. הבעל שם טוב זיע"א מביא את הפסוק מתהילים "מÖ´כÖ¼Ö¸ל-פÖ¼Ö°שָׁעÖ·י הÖ·צÖ¼Ö´ילÖµ× Ö´י; חÖ¶רÖ°פÖ¼Ö·ת × Ö¸בÖ¸ל, אÖ·ל-תÖ¼Ö°שִׂימÖµ× Ö´י" (תהילים ל"ט), וממחיש ל× ו את עצם הע× יין.
אם אדם רואה אדם אחר, אפילו רשע, עושה עבירה או מעשה שלא יעשה, ידון אותו לכף זכות. יאמר למשל, שבגלל "היצר והתאוות שבוערים בו, עושה מעשה זה, או יאמר שבגסות החומר שלו, עושה מעשה זה", או יאמר, שבגלל טעות או אי-הב× ה עושה מעשה זה. ישתדל בכל כוחו וימצא × קודת זכות בכל אדם ובכל מה שרואה. ולמה כל-ככ חשוב לדון לכף זכות?
מסביר הבעש"ט, שאם מראים ל× ו מקרה מסוים שאדם עושה "כיוון שרואה דברי × בלה בחברו, ידע שיש בו בעצמו גם כן מעין דבר זה", "גם אצלו × מצא שמץ דבר מעבירה זאת". אם יאמר, מה פתאום? א× י בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. כדאי שיבין, שאו שהשכחה אחזה בו, או שאמ× ם אין בו עבירה זאת ממש, אלא "אפשר שיש לו כאילו × עשה עבירה, היי× ו המתגאה כאילו בא על אשת איש (סוטה ד"ד ע"ב), הכועס כאילו עובד עבודה זרה (זוהר בראשית דכ"ז ע,ב), ואפשר שכאילו שלו, חמור אצלו, יותר מעבירה עצמו של אותו רשע, כי מדקדקין עליו יותר".

כבשת הרש
מסופר על דוד המלכ, לאחר ששלח את אוריה החיתי לקרב בו מצא אוריה את מותו ולקח את בת שבע לאשה, בא אליו × תן ה× ביא וסיפר לו סיפור על כבשת הרש. איכ היו ש× י א× שים בעיר אחת, לאחד צאן רב ולש× י רק כבשה אחת. בא העשיר ולקח את כבשת הרש וערכ ממ× ה סעודה לאורח. כששמע דוד את הסיפור אמר "חÖ·י-השם, כÖ¼Ö´י בÖ¶ן-מÖ¸וÖ¶ת הÖ¸אÖ´ישׁ הÖ¸עÖ¹שֶׂה זÖ¹את" (שמואל ב י"ב, ה). אמר לו × תן ה× ביא: "אÖ·תÖ¼Ö¸ה הÖ¸אÖ´יש" (שם).
מסביר הבעש"ט: "כאשר רוצים למעלה לדון את האדם על איזה עבירה, מראין לו מן השמים זו העבירה ומעשה בסג× ון אחר, אצל אדם אחר וזה האדם הוא כועס על חברו, ואומר שהוא ראוי שיעלה לו ככ וככ, ומה שאמר ודן את חברו, בזה הפסק עצמו ד× ין אותו".
על זה הביא הבעש"ט את הפסוק "מÖ´כÖ¼Ö¸ל-פÖ¼Ö°שָׁעÖ·י הÖ·צÖ¼Ö´ילÖµ× Ö´י; חÖ¶רÖ°פÖ¼Ö·ת × Ö¸בÖ¸ל, אÖ·ל-תÖ¼Ö°שִׂימÖµ× Ö´י" - "שלא אחרף (אקלל) מימי את ה× בל, ואלמד עליו זכות, ובזה תציל אותי מכל פשעי...".

זכות האמת היא בשורש
מסיים הבעש"ט את הע× יין, כי"כמו שעל עצמו מוצא תמיד זכות, ככ ימצא זכות וחסד על כל ישראל, כי הצד השווה שבהם שכולם צדיקים, כולם טהורים, כולם ראויים לכל הברכות". לכן הציווי "ואהבת לרעכ כמוכ" מסביר הבעש"ט: רעכ, זהו הקב"ה. צריכ לראות את ה× קודה האמיתית, את השורש הטהור של כל אחד, לדעת שגם בו יש חלק אלוק ממעל ממש, ואת זה לאהוב, וע"י זה לדון את כל אחד לכף זכות. × קודה × וספת למחשבה, למה כתוב "לרעכ", היה צריכ להיות כתוב "את רעכ"? אלא שהמילה "את" מורה על אהבה הכוללת מ-אלף עד תיו. וזה דבר שקשה מאוד לעשות, לאהוב את הש× י, אפילו את הרשע, בכללותו, מ-אלף עד תיו. לכן רומזת ל× ו התורה, "לרעכ". ל היא האות האמצעית באלף-בית, והיא גם האות היחידה שעולה מעלה מעל השורה, להורות על ה× קודה המרכזית, הפ× ימית, שבאדם. ה× קודה שמחוברת אל האור, ה× יצוץ שממעל ממש. את זה תאהב, לזה תתחבר, דרכ שם × דון את כל אדם לכף זכות.

חיזוק × וסף
אמרו ל× ו חז"ל שפרשת "קדושים", כמו פרשת"ויקהל", × אמרה גם היא במעמד של "כÖ¼Ö¸ל-עÖ²דÖ·ת בÖ¼Ö°× Öµי-יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל", מעמד הקהל של כל העדה. חז"ל אמרו ש× אמרה בהקהל מפ× י שרוב גופי תורה תלויים בה (ויקרא רבה). זאת אומרת, למרות שהיא פרשה קצרה יחסית ובדר"כ מצטרפת לפרשת "אחרי מות", היא × ושאת בתוכה רבים משורשי כל המצוות והדי× ים שציוותה ל× ו התורה. אולם יש בככ רמז × וסף לעבודת× ו. אומר ה"שפת אמת", "אדם יכול לזכות בקדושה רק כשהוא מבטל את עצמו מפ× י הכלל והוא רואה את עצמו כחלק בלתי × פרד מקהל ישראל. אם יש "הקהל" יתכן גם "קדושים תהיו"... כאשר "כל העדה" היא כאיש אחד, אז ייתכן "כולם קדושים". זאת אומרת, שאחד המפתחות החשובים של× ו בתהליכ ההתקדשות, אם לא המפתח החשוב ביותר, זה האחדות, החיבור אל כלל ישראל. כאשר א× י × יצב יחיד, לפגמים שלי יש הרבה יותר משמעות, מאשר מתי שא× י מחבר את עצמי אל הכלל ו× תפס כפרט בתוכ התמו× ה הכוללת.