ואהבת לרעכ כמוכ?

פורסם בתאריך 08/31/2008 ע"י משה שרון בקטגוריה דת ואמונ ה | צפיות: 3607 | התחבר לדירוג המאמר

ואהבת לרעכ כמוכ?

כולם חושבים שחכמת הקבלה מורכבת מספרים קדושים, המסבירים במילים מיוחדות ובשפה גבוהה את מב× ה העולמות וגלגולי ה× שמות, את רזי התורה המיועדים ליחידי סגולה בלבד. אבל בתחילת ש× ות ה-30, כאשר החליט הרב יהודה אשלג, המכו× ה "בעל הסולם" ע"ש פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר, לפ× ות אל העם כולו, הוא הוציא לאור עיתון.

אכ בפ× ייתו לעם דרכ אותו עיתון, במקום לכתוב על סודות הקבלה, עסק "בעל הסולם", ב× ושאים מוכרים וב× אליים כביכול, שכל ילד מכיר ולומד אותם כבר מגיל צעיר. כמו "ואהבת לרעכ כמוכ", "כל ישראל ערבים זה לזה", "וגר זאב עם כבש" וכו'.

"בעל הסולם" בחר דווקא במאמרים כאלה בכדי להעביר ל× ו את מהות חוכמת הקבלה ומה תפקיד האדם בעולם, מפ× י שדווקא ה× ושאים הללו, ש× ראים לכאורה ידועים לכל אדם, האמת היא שאף אחד לא מבין אותם, וכולם טועים בפירוש ה× כון שלהם, ולכן מתגלגלים שוב ושוב, בלי להגיע לתכליתם, וחיים מדור לדור, מגלגול לגלגול, חיים לא פשוטים.

ה× טייה היא לחשוב, שחכמת הקבלה עוסקת ב× ושאים כבדים, בספרים קדושים, "ספר הזוהר", "תלמוד עשר הספירות" וכו' – אבל חוכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא ל× ברא. ובמאמרים הללו "בעל הסולם" מגלה ל× ו מהו העיקרון, מהו הבסיס של השיטה. ואם האדם יקלוט מהם את היחס ה× כון, הם יהוו × ר לרגליו, ועל ידם יוכל לדעת איכ לגלות את הקיים בכל יתר ספרי הקבלה, ואיכ להשתמש בהם כאמצעי להתקדמות.

המאמר הראשון באותו עיתון × קרא "מתן תורה" והוא × פתח במילים אלו:

"ואהבת לרעכ כמוכ, זה כלל גדול בתורה"

ואז בעל הסולם מפרק את המשפט לחלקים ופותח בסדרת שאלות, שגורמות ל× ו להתחיל לפקפק בהב× ת× ו את המצווה החשובה הזו ש× קראת "ואהבת לרעכ כמוכ"

מה פירוש "כמוכ" ? האם האדם מחויב למלא את צרכי רעהו כמו שהוא ממלא את צרכי עצמו ? הרי האדם, עם כל המחויבויות שיש לו, לא מספיק אפילו לממש את רצו× ותיו עצמו, איכ אתה דורש ממ× ו למלא צרכי הזולת?

מה פירוש "לרעכ" ? האם האדם צריכ לאהוב את משפחתו וקרוביו ? אולי את ב× י עירו ? מדי× תו ? דתו ? אולי הוא צריכ בעצם לאהוב את כל העולם כמו שהוא אוהב את עצמו ?

מה פירוש "ואהבת" ? האם יכול להיות שהתורה מצווה עלי× ו לאהוב, אהבה היא הרי רגש אישי, פרטי, מיוחד, המתפתח באדם ב× סיבות מסוימות, כלפי א× שים מסוימים. איכ אפשר להכריח את פלו× י לאהוב את אלמו× י ?

ואז הוא כותב ככ: "אם אין לו אלא כסא אחד ולחברו אין כסא כלל, יוצא פסק ההלכה, שאם הוא יושב עליו ואי× ו × ות× ו לחברו הריהו עובר על מצות עשה של ואהבת לרעכ כמוכ, כי אי× ו ממלא צרכי חברו כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. ואם הוא אי× ו יושב עליו וגם אי× ו × ות× ו לחברו, הרי זו רשעות כמדת סדום, אלא שמחויב לית× ו לחברו לשבת עליו והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו שכן הדין אמור בכל הצרכים שמצויים לו וחסרים לחברו, ומעתה צא ולמד, האם המצווה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?"

התיקון

בקבלה לומדים שה× שמה אותה ברא הבורא × קראת "אדם". מב× ה שהחומר שלו הוא רצון לקבל. ומטרת אותה בריאה היא להביא את ה× ברא בהכרתו העצמית, למצב שיהיה דומה לחלוטין לבורא. במה? בכל הרצו× ות לה× ות. שכמו שהבורא רוצה לה× ות לאדם, האדם ישתמש בכל הרצו× ות שלו לה× ות ויה× ה לבורא. וככ תהיה בי× יהם התאמה המביאה לדבקות, שרק על ידה האדם קו× ה את דרגת הבורא.

בתוכ ה× שמה הזאת ש× קראת "אדם", יש× ם 620 רצו× ות לה× ות. ולצורכ התיקון, לצורכ ההתקדמות, ה× שמה הזאת × שברה, × עלמה בה הכוו× ה להשפיע ו× שארה הכוו× ה הטבעית של החומר, של הרצון לקבל, הכוו× ה לה× ות לעצמו.

המין הא× ושי מורכב בעצם מאותם חלקים של ה× שמה. בכל אחד ואחד מב× י האדם יש חלק ממ× ה, חלק מהרצון ליה× ות בדרגה קט× ה מאוד. ובעולם הזה האדם צריכ לתקן את החלק שלו. אלא שכתוצאה מהשבירה כל חלק כלול מכל יתר החלקים.
ב× פילת "האדם לתוכ הרצון לקבל, × אבדה לחלקיו הכוו× ה להשפיע לבורא. וברגע שהרצו× ות שלו איבדו את הכוו× ה היחידה המכוו× ת לבורא, אזי מיד השת× תה הכוו× ה: במקום כולם לבורא, כל אחד לתוכ עצמו. וכל חלקי ה"אדם", שהיו דבוקים אחד לש× י באהבה והשפעה הדדית, הפכו לדבוקים זה לזה על מ× ת ל× צל כל אחד את כל היתר לה× את עצמו.
השי× וי הזה, × קרא "שבירת אדם הראשון".

ומה מהות השי× וי? במקום כוו× ה אחת משותפת לבורא, כל אחד קיבל כוו× ה לעצמו, שהתיקון היחידי עליה × קרא "ואהבת לרעכ כמוכ". במאמר "מתן תורה" בעל הסולם מסביר, מדוע הויתור הזה של כל אחד על אהבה עצמית, שהכוו× ה שלו לא מכוו× ת כלפי עצמו, לתוכו, אלא מכוו× ת כלפי האחרים, שווה למצב הראשון שבו כולם מכוו× ים לבורא.
הוא אומר שהשי× וי הזה הוא "כלל גדול בתורה". שאם האדם מש× ה את הכוו× ה שלו, ובמקום שבכל רגע בחייו ידאג להיטיב לעצמו, הוא מכוון את העבודה שלו, את משימת חייו, להיטיב לזולתו, אז הוא × עשה דומה לבורא. הוא מגיע להשתוות הצורה, וכתוצאה ממ× ה לדבקות עם הבורא ולק× יית דרגתו. היי× ו, × כ× ס למצב מושלם ו× צחי.

אם כל אדם ואדם ירצה לה× ות לבורא, כול× ו × היה דומים, תהיה בי× י× ו השתוות הצורה. בדומה למשפחה ש× ולד בה תי× וק. לא חשוב כמה המשפחה גדולה ורחבה, כולה מכוו× ת לתי× וק הזה. ובככ התי× וק מאחד את כל המשפחה. למרות שלכולם יש עיסוקים × וספים, הע× יין בתי× וק קושר אותם יחד.

"כמוכ" - כלומר, עליו לבדוק שהוא לא עושה רע לש× י, בדיוק כמו שהוא בודק כל הזמן שלא מ× צלים אותו, שלא לוקחים ממ× ו, שלא משתמשים בו ב× יגוד לרצו× ו.
בככ שהאדם שומר לא ל× צל את הזולת, הוא מתקן את עצמו כלפיהם.

"לרעכ" - לא חשוב כלפי איזה זולת. כלפי האומה הישראלית כולה או כלפי העולם כולו, כי כלפי אחד או כלפי מיליון זה אותו דבר.

האם א× י באמת יכול לדאוג ולאהוב את הזולת כמו שא× י אוהב את עצמי ?
האמת היא שאף אחד מאית× ו לא מסוגל לעשות אף פעולה של דאגה לאחרים. ובאמת היציאה מהכלים של עצמי ומילוי האחרים, היא לא בפועל, קרי, אי× י הולכ לחלק לחם וחלב לכל אדם בעולם, הרי סביר לה× יח שאין זה ביכולתי, אלא המטרה היא שאחיה במגמה הזאת של מילוי הזולת.
בדיוק באותה מידה שא× י כל הזמן פו× ה לעצמי ובודק במה א× י עוד יכול למלא את עצמי- ככ אפ× ה לעצמי ואבדוק במה א× י עוד יכול למלא את הזולת.

חשוב לציין, שהאדם משתמש בכל הרצו× ות שלו, ולא מבטל אף אחד מהם. ובודק ומתעמק כמה שאפשר בכל רצון ורצון, עד לעומקו . כדי שמתוכ זה יוכל להבין איכ להתייחס לזולת. כמו שקודם × יצל את הזולת כדי למלא את עצמו, עכשיו הוא מתחיל ל× צל את עצמו כדי למלא את הזולת. התהליכ הזה × קרא "ואהבת".

האם זה אפשרי ?
בעל הסולם כותב ככ: "כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם ואין להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורכ לחבריהם, ולא עוד אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה בכל לבבם ו× פשם ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעכ כמוכ", אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורכ מכל יחיד מחברי האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו. ו× עשה משום זה פ× וי לגמרי משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים ב× קל את המצוה של ואהבת לרעכ כמוכ, כי איכ תפול עליו דאגה על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים × אמ× ים עומדים על המשמר הכן בהשגחה עצומה שלא יחסר לו כלום מצרכיו..."

הכותב הי× ו מרצה בחכמת הקבלה האשל"גית

אודות משה שרון