שלום, אורח
קטגוריות
מחקרים רבים עסקו בהעברה בינדורית של טראומטיזציה מהשואה. בין החשובים בהם היה Neiderland (1968, שתבע את סינדרום הניצול (Survivor's Syndrome) הנפוץ בקרב ניצולי שואה, ומאופיין בחוסר ביטחון, חשדנות, חרדת היפרדות, אשמה, ניתוק רגשי, עיסוק יתר בתמות של אגרסיה, אבל ומוות. מסרים אלו מועברים באמצעות חשיפה תדירה של הילדים לפרטי השואה או באמצעות שתיקה מגוננת, המסמלת עבור הילדים שיש להורים אירועים בעברם שאסור לשאול אודותיהם. ניצולי השואה שבויים בזכרונות עברם למרות שבפועל הקימו משפחות חדשות, נעים בין עבר להווה, ומטלטלים בין חיים ומוות. ניתן לומר כי ה עזבון של ניצולי שואה לילדיהם הוא פעמים רבות טראומטיזציה משנית מהשואה. האובססיה לגבי העבר עוברת ב " ירושה " וכופה את עצמה גם על בני הזוג וילדיהם של ניצולי השואה. בנוסף, עבור ניצולי שואה הילדים מצופים באופן מודע או לא מודע לספק משמעות ומטרה לקיום של הוריהם, והם גדלים בתחושה שהם מוקד לדאגות תמידיות, מזדהים עם הוריהם יתר על המידה, חשים שונים מיתר חבריהם, מתקשים לבטא כעס, לעבור ספרציה מהוריהם ולפתח אוטונומיה. על הילדים חלה צוואה לא כתובה - להצליח בחיים, ולהגיע להישגים תוך השוואה לאחרים. כמו כן, עליהם להיות חזקים ובריאים- חברתית, גופנית ורגשית. בהגשמת הציפיות הללו הם מבטאים את הרגעתם להוריהם שהעבר לא יחזור על עצמו.
אודות עדי כהן
התחבר לשליחת תגובה
לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה