שלום, אורח
קטגוריות
במקורה, באה מצוות התוכחה כדי להרבות שלום בין א× שים: "לא תש× א את אחיכ בלבבכ, הוכח תוכיח את עמיתכ ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז).
כשם שיש קשר בין ש× י החלקים האחרו× ים של הפסוק – תוכיח את עמיתכ כדי שלא תישא עליו חטא, שהרי גם עליכ מוטלת האחריות שלא יחטא, ואם לא הוכחת אותו האחריות על חטאו רובצת גם עליכ – ככ יש קשר גם בין ש× י חלקיו הראשו× ים של הפסוק: לא תש× א את אחיכ בלבבכ, אלא תוכיח אותו בפיכ. המצב הגרוע ביותר הוא כאשר הש× אה מבעבעת בתוכ ליבו של האדם והוא אי× × ו מבטא אותה כלפי חוץ, שאז המתח ילכ ויגבר עד שבשלב מסויים תתפרץ הש× אה ללא שליטה ותפגע גם בכועס וגם בכל הסובבים אותו. לכן מצווה התורה שלא לשמור את כעסכ על אחיכ בלבבכ, אלא להוכיח אותו בדברים, ומתוכ ככ צריכות להתרחש שתי תוצאות: ראשית, הכועס פורק את המתח והכעס שאגר בליבו, וכעת הוא כבר פחות כועס על זולתו. ש× ית, לאחר ש× אמרו הדברים יכול השומע לתקן את המעשה שבגללו × גרמו הכעס והתוכחה.
הבעיה היא שבשעת התוכחה פעמים רבות המוכיח פורק את כעסו, אכ מעביר אותו היישר אל ליבו של השומע המתוסכל, שככל שדברי התוכחה מתגברים הוא מרגיש מותקף יותר וכועס יותר. כעת הוא × תון בדילמה האם לכלוא את כעסו בליבו, ואז הוא עלול להתפרץ בעתיד, או שמא לע× ות למוכיח ולהלהיט את האווירה עוד יותר.
מכאן × ובעים דברי חז"ל: "אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר ב"ר שמעון, כשם שמצווה על אדם לומר דבר ה× שמע, ככ מצווה על אדם שלא לומר דבר שאי× ו × שמע" (יבמות סה ע"ב). כאשר א× ח× ו מבי× ים את משמעות הפסוק ואת מטרתו, ברור שהוא מצווה גם שלא לומר דבר שאי× ו × שמע, שכן אמירה כזו מחזירה אות× ו בדיוק למצב שבו פתח× ו, שבו אדם אחד כועס על זולתו ושומר את הטי× ה בליבו.
הקושי הגדול בקיום מצוות התוכחה כראוי בא לידי ביטוי בהתייחסויותיהם השו× ות של החכמים בהמשכ הגמרא בערכין : "א"ר טרפון: תמה א× י אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה – אם אמר לו טול קיסם מבין שי× יכ, אומר לו טול קורה מבין עי× יכ. אמר ר' אלעזר בן עזריה:תמה א× י אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח..." הבעיה היא כפולה – קשה מאד לקבל תוכחה וקשה גם להוכיח באופן כזה שהשומע יקבל. ר' טרפון מבקר את השומעים, שמגיבים בחוצפה ובתוכחה כלפי מי שמוכיח אותם. ר' אלעזר בן עזריה מס× גר על השומעים, ומעביר ביקורת רמוזה דווקא על המוכיחים – אילו אתם הייתם יודעים להוכיח, היה מי שיקבל מכם תוכחה.
התורה מלמדת אות× ו כי התשובה הראשית לש× אה ולריחוק, היא הדיבור והתקשורת בין הצדדים. בימי× ו, כאשר הש× אה והפירוד מרימים ראש, ראוי ש× קבל על עצמ× ו ללמוד כיצד לקבל תוכחה, וגם כיצד להוכיח באופן כזה שדברי× ו יישמעו. יש ל× ו אמיתות גדולות שא× ו מאמי× ים בהם, אבל רק אם × דע לומר את דבר× ו לשם שמים, מתוכ כבוד עמוק ואמיתי וגם מתוכ הקשבה כ× ה, × זכה להרבות שלום בעולם.
(מאת הרב אלעזר אהר× סון).
התחבר לשליחת תגובה
לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה