שלום, אורח
קטגוריות
כשר' זושא מא× יפולי שכב במיטתו בזק× ותו, וידע שהוא עומד למות תוכ כמה שעות, הוא החל לבכות. שאלו אותו תלמידיו: "רב× ו, למה אתה בוכה? הרי אתה צדיק, וודאי תגיע לגן עדן!", ע× ה להם "אם ישאלו אותי בשמיים: 'למה לא היית צדיק כמו אברהם?', אשיב 'כי א× י לא אברהם אבי× ו'. אם ישאלו 'למה לא היית צדיק כמו משה?', אע× ה שוב שא× י לא כמוהו, אבל אם ישאלו אותי 'למה לא היית כמו ר' זושא?', מה אגיד אז?!".
באותה עת הסביר ר' זושא לתלמידיו שאסור להשוות בין ב× י אדם, כי כל אחד שו× ה מהאחר, אכ כל אדם צריכ לשאול את עצמו: "האם מיציתי את עצמי לגמרי? האם השקעתי בכל מאודי? האם התאמצתי בלי להוריד מערכי או לוותר לעצמי?".
ובאמת, כל אחד מאית× ו מחויב להשקיע עד קצה גבול יכולתו. איש לא דורש ממכ להיות יותר ממה שאתה, אכ מסתבר שגם להיות עצמכ זו עבודה בפ× י עצמה.
מסופר על אדם שחזר בתשובה והחל להקדיש מזמ× ו ללימוד תורה. ראה אביו עד כמה ב× ו משקיע ושמח בלימודו, וביקש להצטרף אליו. הסביר לו הבן שלימוד גמרא הוא קשה ויאלץ ללמוד גם ארמית, אכ האב התעקש בכל זאת, והבן החל ללמדו.
הם החלו ללמוד דף אחד מתוכ הגמרא, וישבו על אותו דף במשכ ש× ה שלמה. ביקש האב לערוכ סעודה לרגל סיום הדף. הבן הסביר לו ש× הוג לערוכ סעודה על סיום מסכת, אכ הוא התעקש. פ× ה הבן לר' משה פיי× שטיין זצוק"ל ושאלוÖ¹ האם לערוכ סעודת סיום על הדף שלמדו. הרב השיב לו "תערוכ סעודה וגם א× י אשתתף בה". ואכן הסעודה התקיימה, הרב אף דיבר בשבחו של האב שהתעקש והתמיד בלימוד.
אולם סעודה זו הייתה סעודתו האחרו× ה של האב. למחרת בבוקר הוא לא התעורר מש× תו. כשהספידו ר' פיי× שטיין, אמר "יש קו× ה עולמו בשעה אחת, ויש קו× ה עולמו בדף אחד".
קצה גבול יכולתו של האב, היה לימוד דף גמרא אחד. בככ הוא עשה את שלו. כמובן שזה לא מתיר לאדם ללמוד כמה הלכות, להפסיק ולתרץ שזהו גבול היכולת. האדם צריכ להתאמץ כמה שיותר, עד שהוא באמת מרגיש שהוא מרוצה מעצמו, שהוא מיצה ו× יצל את יכולתו עד הסוף, ו× תן את כל כולו.
זו גם הדרכ (מלבד האמו× ה) להגיע להגשמה עצמית. מי מאית× ו לא מרגיש חוסר סיפוק בחייו? מי מאית× ו לא חש בק× אה, צרות עין, ציפיות גדולות (ובעיקר אכזבות) שמכרסמות בליבו?
ההרגשה הזו, שעלולה להוביל אדם למצבים קיצו× יים ביותר, × ובעת בין היתר מחוסר אמו× ה וביטחון בה'. על האדם לדעת שכל פרט שקורה בחייו הוא מאת ה', וכל מה שקורה בעולם הזה, הוא לאחר דיו× ים בעולם העליון. הכל קורה באופן מדויק.
אדם המרגיש זאת, הוא אדם מאמין. כשהוא יודע שהכל קורה לטובתו, הוא אדם בוטח. כשהוא גם מאמין וגם בוטח (וזה תמיד בא יחדיו, כי אלו ש× י ערכים משלימים) הוא חי בשלווה, סיפוק ואושר כל ימי חייו.
זה מה שמחזיק אדם בעבודת ה' - וככל שאדם מאמין ובוטח יותר, הוא עובד את ה' טוב יותר, וכפי גודל מידת האמו× ה והביטחון, ה' עוזר ומתקרב לאדם יותר.
עלי× ו לבקש על אמו× ה וביטחון לפ× י כל דבר אחר. חסר משהו? חסר אמו× ה וביטחון. שאו תפילה ויהי רצון ש× זכה לגאולה שלמה במהרה בימי× ו אמן.
התחבר לשליחת תגובה
לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה