הדפס מאמר
השנאה הממסדית בישראל לערבים היא סימן של חולשה. למדינות נורמאליות יש אויבים נורמאליים. מדינה שמתייגת חבורת איכרים ופועלי יום כאויבה הגדול ביותר אינה יכולה לדרוש כבוד.
עוד בתקופה הקצרה ההיא- שבין הגלות לפוסט ציונות, בה היינו נורמאליים, היו לנו אויבים שיכולנו להתגאות בהם: מצרים, סורים, רוסים, ואפילו האמריקאים בשנת 48′. אך נראה היה כי נטל השנאה לאויב חזק היה גדול על היהודים, והם פנו לפלסטינים החלשים.
הפלסטינים מעולם לא היו אויב משמעותי. בשיא ההתנגשויות בין העמים בשנות השלושים, אותה מכנים היסטוריונים ישראלים בתור המרד הגדול, אפילו לא עשרת אלפים ערבים נראו תוקפים יהודים. מי שכן לקח חלק בקרבות היו ברובים מנודים חברתיים, ולא פעילי מיינסטרים. דוגמאות לדו קיום, ואפילו בריתות בין איכרים יהודים וערביים, היו דבר רווח בהרבה מפרעות. נכון, הפלסטינים מעולם לא יצאו כנגד הכנופיות, ולעיתים נכנעו לאיומים ואפשרו להם לשהות בכפרים ולנהל משם התקפות. התנהגות זו היא נורמלית בהחלט לבני אדם: זכרו את שתיקת היהודים לנוכח השואה. גם היהודים חיבקו את האצ”ל והלח”י שפגעו לא פעם בפלסטינים. אנו אוהבים לחשוב שלאצ”ל הייתה הצדקה גדולה יותר לפעול מאשר לארגוני הטרור הערביים, אך אל נא נשגה באשליות שלא מדובר בתמונת מראה מדויקת שלנו.
אחזו ניכר מהפלסטינים שכן השתתפו בפרעות כנגד היהודים, באו מהעיר ולא מהכפר. זהו דבר מובן מכיוון שערים תמיד משמשות מקום מפלט למעמד הנמוך- איכרים חסרי אדמה שאיבדו את שורשיהם. תושבי ערים הרבה יותר נכונים להיסחף אחר דמגוגיה ומנטאליות ההמון. הסיבות לכך רבות: ההמון גדול מדי בשביל להישמע להגיון, וערכיו מתדרדרים למכנה המשותף הנמוך ביותר- 0. צפיפות משפיעה על הנפש, התחככות בלתי פוסקת באנשים
בעלי ערכים מנוגדים מובילה לשנאה, והאינרציה המשתמרת לרוב בזכות ההדדיות, נעלמת
אודות megallodon megallodon
הדפס מאמר
גרסת הדפסה למאמר:
http://www.publisher.co.il//article/18797/הפלסטינים-אינם-הבעיה