בלט החצר | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


בלט החצר

פורסם בתאריך 05/03/2008 ע"י אילנית רוזנברג בקטגוריה אומנות | צפיות: 3263 | דירוג ממוצע: 5 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: בלט, ריקוד, בלט החצר, בלט קלאסי, רקדנים, רקוד, מחול, שיעורי מחול, מולייר, קומדי-בלט, בלט אופרה, פירואטים, הג'נטלמן הבורגני

את שורשי הבלט הקלסי נתן למצוא בבלט החצר שהובא לצרפת מאטליה על ידי המלכה קתרין דה מדיצ'י במאה ה-16. בקרב האצולה האיטלקית היה נהוג לערוך מופעים מפוארים בשעת ארוחת הערב.

עם כל מנה הופיעו רקדנים שיצגו דמויות מן המיתולוגיה הקשורות למנה המוגשת. הייתה תחרותיות בין משפחות האצולה לחדש ולספק רעיונות מקוריים למופעים, כשכל משפחה שואפת להתעלות על האחרות ולהנפיק מופע גרנדיוזי יותר. גם בקרב בית המלוכה והאצולה הצרפתית היה הריקוד צורת בילוי מקובלת.

מורה הרקוד האטלקי של המלכה קתרין דה מדיצ'י יצר בשנת 1581 את בלט החצר הראשון בצרפת שנקרא: " Le Ballet Comique De La Riene". היצירה שלבה ריקוד, שירה,דיבור ומופעי ראוה (השתלשלות מטה באמצעות אביזרים מיוחדים) , וארכה כחמש שעות.

המופע נערך על רחבת האולם ולא על במה. הקהל ישב בצדי האולם על גלריות מוגבהות ואילו המשפחה המלכותית ישבה בחזית, כך שהמופע נצפה משלושה כיוונים (בשונה מהמקובל כיום כאשר המופע הוא חזיתי). בלט החצר היה מיועד רק לאנשי המלוכה והאצולה. גם המשתתפים במופע הריקוד היו מן האצולה. הריקוד היה חלק בלתי מבוטל מחיי החצר ויוחסה לו חשיבות רבה, דבר שבא לביטוי במספר השעות הרב שהוקדש לאימונים על ידי בני משפחות האצולה.

יצירות בלט החצר היו תמיד שלוב של מספר תחומים באומנות - דרמה, נגינה, שירה ורקוד. הן נבדלו זו מזו בעצם המצאותו של נושא סיפורי המקשר בין חלקי המופע, ברמת הטקסטים, ובמשקל שנתן לכל תחום מבין אלו המשולבים ביצירה. בלט החצר נתפס כסוג של בידור ושעשועים. על פני שנות קיומו לבש ופשט צורה, אך תמיד היה מופע ראוותני, מאובזר בתלבושות ותפאורות מרהיבות.

בלט החצר שמר על הפופולריות שלו כמעט מאה שנים. גם ממשיכיה של קתרין דה מדיצ'י , הנרי ה-4, לואי ה-13 ולואי ה-14 קדמו ותרמו לעליית קרנו של בלט החצר בשל הענין האישי שלהם בריקוד. בתקופת הנרי ה-4 נראו מופעי הבלט יותר כמו רצף תמונות עם קשר עלילתי רופף.

בימיו של לואי ה- 13,שרקד במספר בלטים ואף יצר בלט אחד, נעשה לראשונה שימוש בבמה. לראשונה אפשרו גם לקהל הרחב לצפות במופעים. החל שילוב של רקדנים מקצועיים בתפקידי אופי שוליים , אך אף פעם לא בבלט הגדול בסיום המופע, אשר בוצע רק על ידי המלך ואנשי החצר. בתקופתו קבל הבלט אופי יותר מלוררמתי, כשהנושא מבוסס לרב על רעיון הרואי ורומנטי, והמוסיקה נוטלת חלק חשוב יותר ביצירה. משהתחלף הממונה על מופעי החצר בשנת - 1621 שוב חל שינוי במבנה בלט החצר- בתקופה זו הוא הצטייר כאוסף של תמונות בעלות אופי גרוטסקי ווולגרי בלתי תלויות זו בזו, כשרק רעיון כללי מקשר ביניהן.
 

בלט החצר נכנס לתקופת הזוהר האחרונה שלו בתקופת שלטונו של לואי הארבעה עשר. הוא היה רקדן נלהב שהקפיד לקחת שיעורי מחול יומיים עם מיטב המורים. הבלטים התרכזו סביב המלך, ונועדו להדגיש את כוחו העליון כשליט. מאז הופיע בתפקיד "אפולו”, אלוהי השמש, דבק בו הכינוי "מלך השמש".

לואי הבין שהאומנות עשויה להאדיר את יוקרתו כמלך ולכן בחר את מיטב אנשי המקצוע שלקחו חלק בהעלאת הבלטים (כותבי הטקסטים, הקומפוזיטורים,הכראוגרפים,יוצרי התפאורות) , ובכך העצים את הזוהר של חצרו.
ב-1661 יסד את האקדמיה המלכותית למחול, ובכך ניתנה לראשונה הכרה מלכותית בהוראת המחול. המטרה הייתה לטפח רקדנים מקצועיים שישתתפו במופעי החצר.

ב-1669- יסד את האקדמיה המלכותית למוסיקה שהייתה היסוד לאופרה של פריס. הבלט בצרפת התפתח דווקא מבי"הס לרקוד שנוסד בצמוד לאופרה של פריס (1713).

המחזאי והבמאי המפורסם – מולייר נתבקש לכתוב מחזה, וגם להפיק בלט חדש. כשנוכח שאין לו מספיק רקדנים ברמה מספקת, הוא החליט לשלב קטעי ריקוד בין תמונות המחזה, וכדי לא לקטוע את העלילה, דאג שלקטעים הנרקדים יהיה קשר הדוק לטקסט.
הנוסחה הזאת הולידה את סגנון ה - "קומדי-בלט". יחד עם הקומפוזיטור הנודע- לולי, והכוראוגרף והמורה המפורסם Pierre Beauchamps ( שהיה גם מורו של לואי ה-14) הם היו שלישיה מנצחת.

במשך השנים הבאות העלו מספר בלטים בסגנון זה, כשהמפורסם מביניהם הוא "הג'נטלמן הבורגני" בשנת 1670.
ב- 1670 חדל המלך לרקוד בשל מצב בריאותו המתדרדר. אנשי החצר אבדו ענין בריקוד ללא השתתפות המלך, דבר שנתן הזדמנות לרקדנים מקצועיים למלא תפקידים שקודם לא הורשו לבצע. אם עד אז גלמו דמויות גרוטסקיות או מפלצות, הרי שעתה יכלו להופיע בתפקידים "אציליים".

מאחר שהשתתפות בהפקות החצר הגבילו את מיצוי כישוריהם, והענין בהן פחת בהדרגה, העדיפו הרקדנים המקצועיים להשתלב בתאטרון, וכך הפך הבלט לראשונה למופע תאטרון המבוצע עליד רקדנים מקצועיים, בבנין האופרה החדש (1671). אם קודם הווה הריקוד חלק אחד במכלול תחומים אמנותיים אחרים שלקחו חלק במופעי "בלט החצר", הרי שעם המעבר אל תאטרון האופרה, כשהוא עדין איננו מופע עצמאי כפי שאנו מכירים כיום, כבש הריקוד בהדרגה מקום שווה ערך לשירה. המעבר הוליד סוג חדש של מופע - "בלט אופרה", ועמו נחתם פרק בן מאה שנים של בלט החצר.
אוצר התנועות בתקופת בלט החצר היה מצומצם, אך כשנוסדה האקדמיה למחול, ויותר מכך, כשנוסד בית הספר למחול בצמוד לאופרה (1713) , החלה הטכניקה להתפתח. Beauchamps רשם לראשונה את חמשת הפוזיציות של הרגליים, שנתקבלו כבסיס לטכניקה של הבלט.

אחד המאפיינים של תקופת הבארוק במאות השבע עשרה והשמונה עשרה היתה האלגנטיות. הליכה כשאצבעות כף הרגל פונות החוצה מן הגוף ("Turn Out") נחשבה אופנתית ובסגנון הרקוד הצרפתי (לעומת הסגנון האיטלקי) .נעילת נעלי עקב קטן והפניית כף הרגל החוצה תרמו לקו אלגנטי, לחן ולקלילות של הרוקדים.

ה- "Turn Out" נשאר אחד המאפיינים הבולטים של הבלט הקלסי, אך בצד האלגנטיות שאומצה מבלט החצר נוספה גם וירטואוזיות שרק הולכת ומשתכללת עם השנים. הצעדים נעשים יותר מורכבים, הרגליים נמתחות עד לגובה "אין סופי", הסיבובים (פירואטים) מתרבים, והניתור מתגרה בכח הכבידה.

לסיום יש לציין את העובדה המדהימה שמקומה של האשה הרוקדת נפקד מבלט החצר. תפקידים של דמויות נשיות גולמו על ידי גברים,שהסתירו את מינם באמצעות מסכות ותלבושות.
 

אודות אילנית רוזנברג

עוסקת בתחום הבלט שלושים שנה.

אילנית רוזנברג

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר