סברה ושתילה – הטראומה 36 שנה אחרי

פורסם בתאריך 10/04/2018 ע"י אברהם פכטר בקטגוריה אקטואליה | צפיות: 1026 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: פכטר, אירועי סברה ושתילה, הפלנגות הנוצריות, אריק שרון, רפאל איתן, אלוף שגיא, רפול, מנחם בגין, ועדת כהן, שופט העליון כהן

למרות שעברו 36 שנה, מאז אירועי סברה ושתילה, הטראומה שהמעשה השאיר בישראל, עדיין ניכר בכל הנוגע ליחס, לפרשנות ולהבנת שכנינו במזרח התיכון הישן.
הפלנגות הנוצריות בלבנון – נקמו את רצח מנהיגם, שהוכרז בעזרת ישראל וצה"ל שישב בביירות, כנשיא לבנון, בשיר גומאייל.
את הרצח ביצעו הסורים – שלא היו מרוצים מהמינוי דעותיו, ושיתוף הפעולה שלו עם ישראל והפלנגות מצאו דרך לנקום ע"י פלישה לסברה ושתילה וביצוע הרג המוני אכזרי.
ואז למרבה הפלא, הים תיכוני כולם התנערו מאחריות והטילו את האשם על צה"ל, מפקדיו והממשלה.
בארץ התחילו פוליטיקאים לבחוש ולבחוש הפגנת ענק בכיכר עיריית תל-אביב ולבסוף הקמת וועדת חקירה ממשלתית לחקר האירועים, בשנת 1982.
הוועדה שהיתה מורכבת משופטים ופוליטיקאים בראשות שופט העליון כהן, הטילה אחריות על אריאל שרון, שהיה אחראי להתעלמות מהסכנה שהפלנגות ינקמו, כן מתחו ביקורת על הרמטכ"ל רפאל איתן ועל אלוף שגיא, ראש אמ"ן וקציני צה"ל נוספים, וכן על ראש המוסד שלא נתן התראה חד-משמעית.
יצוין כי הרמטכ"ל רפאל איתן, שהושאר בתפקיד, הגיב על מסקנות הועדה שנראות לו מנותקות מהמציאות ושיתכן ושיקולים לא ענייניים השפיעו על עדויות של מספר מעורבים.
ראש הממשלה מנחם בגין – ננזף על כך שלא שקל נכון את ההשלכות של כניסת הפלנגות למחנות.
בקיצור, אם מחברים את כל מה שמצאה הועדה – כולל הטלת האחריות על ראשי הצבא, נדמה כאילו צה"ל וחייליו שהם שביצעו את הטבח במחנות ואילו "הפלנגות" שהם ערבים נוצרים שחיו בלבנון עם המוסלמים והפליטים כמה עשורים, בשכנות טובה יצאו מעין "צדיקים".
כמובן ששלום עכשיו, חגגו את המסקנות וכמה פוליטיקאים לא התאוששו מכך עד ימינו אלו.
לדעתי, מסקנות הוועדה היו שגויות והטלת האחריות על ראשי הצבא היתה מיותרת וגרמה נזק לתדמית הצבא וחלק מקציניו.
המודיעין והמוסד – לא שיערו ולא העריכו שהנוצרים ינקמו ברצח המוני.
גם אם היו סממנים או רינונים, זה לא היה מספיק מבוסס להתערב או למנוע.
אם ראש אמ"ן וראש המוסד והרמטכ"ל – לא העריכו את עוצמת הנקמה והמעשה, איך אפשר להטיל אחריות על שר הבטחון ולהגיע לראש הממשלה.
אכן צדק רפול – הועדה היתה מנותקת מהמציאות המקומית ים תיכונית.
חברי הועדה לא הבינו את הרוח והמנטליות של המזרח התיכון על פלגיו שבטיו והדינמיקה הרעיונית שלהם.
במקום להטיל את מלוא האשמה על "הפלנגות" וראשיה – היה קל יותר ונוח יותר להטיל זאת על צה"ל ומכאן הטעות, מכאן אי הבנת הנושא, ומכאן אי ההבנה הזאת ממשיכה עד ימינו אלה. כפי שבאה לביטוי בהצעות לפתרון עם הפלסטינאים וחמאס, כשרוב ההצעות מנותקות מהבנת הנרטיב המוסלמי של הפרטנרים שאינם מעוניינים בהסדר אלא בעיקר במשיכת זמן בתקווה לנצחון אזורי ערבי.
36 שנה לאירועי סברה ושתילה
הטראומה של אירועי הטבח במחנות הפליטים, ע"י הפלנגות הנוצריות בביירות, עדיין השאירו ניצוצים וגחלים לוחשות בחברה הישראלית עד ימינו אלה.
ועדת כהן שמצאה את שר הבטחון, ראש אמ"ן, הרמטכ"ל וראשי הממשלה, לא ערים ולא מודעים היטב למתרחש, זיעזע בזמנו את השלטון בישראל.
שר הבטחון אריאל שרון, נאלץ להתפטר, הרמטכ"ל רפאל איתן, ראש אמ"ן אלוף שגיא, ראו עצמם נזופים, ואפילו ראש הממשלה בגין לא יצא נקי.
הבעיה לדעתי היתה, ברוח תגובתו של הרמטכ"ל רפול, אנשי הועדה היו מנותקים מהמציאות בשטח.
ואכן, לפי המסקנות והממצאים שלהם, התברר למי שמתמצא קצת במטריה ובאירועי האזור הים תיכוני, שאכן חברי הועדה לא הבינו ולא תרגמו נכון את האירועים ובעיקר, בעיקר – לא פרשו נכון את המנטליות הערבית, את השבטיות, את הניגוד הדתי לאומני ואת השנאה שהיתה מוסתרת מתחת לפני השטח בין הנוצרים למוסלמים בביירות ובלבנון כולה.
אמנם נכון – שאמ"ן והמוסד הריחו משהו שיכול להתפתח, אבל גם הם הופתעו מעוצמת השנאה, והמעשים של הפלנגות.
ואם אמ"ן והמוסד לא העריכו נכון, מה רצו מיתר הגופים, כמו ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל.
הבעיה היא שלמרות שעברו 36 שנים מאז הקונספציה השגויה, אי הבנת מנטליות האזור, עדיין קיימת וחיה אצל חלק מהפוליטיקאים בישראל, והכיוון השגוי הזה תוך אמונה מוטעית שישראל צריכה לוותר, ליזום, לייצר מהלכים - עלולה לעלות לנו ביוקר.
קחו את אבו-מאזן – הוא לא רוצה שלום, לא רוצה הסדר, הוא מעוניין בהשמדה הדרגתית או בשיטת השלבים תחילה גבולות 67, שלב ב' גבולות 48 ואולי גם אוגנדה. ואילו חמאס עזה – בהשמדת ישראל.
לכן – הזהרו מנביאי שקר, ממנבאי קוו חדש בחשיבה, תפסיקו עם הכיבוש, הכיבוש ויתר הסיסמאות השחוקות ותפתחו אוזניים ועיניים למתרחש באזור ובמזרח התיכון הישן.