פינוי גוש קטיף – בעד ונגד – 12 שנה אחרי | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


פינוי גוש קטיף – בעד ונגד – 12 שנה אחרי

פורסם בתאריך 06/18/2017 ע"י אברהם פכטר בקטגוריה אקטואליה | צפיות: 359 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: פכטר, פינוי גוף קטיף, ממשל טראמפ, בטחון ישראל, מדינה דמוקרטית ריבונית, הרשות הפלסטינית, מתנגדי ההתנתקות, הנסיגה מעזה, גבולות בטחון, גיבוי בינלאומי, פיגועים, טרור מאורגן

באוגוסט 2017 – ימלאו 12 שנה לפינוי גוש קטיף. מאז הפינוי – יש ויכוח ער סביב השאלה, האם זה היה הכרחי, הגיוני, רצוי ומה השיג הפינוי.
יש מתנגדים רבים עד ימים אלה, ויש גם קבוצה קטנה החולמת לחזור לגוש ולהחרתו.
ומנגד – קבוצה גדולה ששמחה, הבינה והפנימה את העובדה שחזרה לגבול הבינלאומי, נתנה לישראל ,יתרון בוויכוח הבינלאומי מדיני.
הנסיגה מהגוש שחררה כ-20,000 חיילים סדיר ומילואים, שנאלצו להגן על תושבי הישובים, כ-5000 במספר וגם הם לא הצליחו למנוע פיגועים, פגיעות בנפש וברכוש.
פינוי הגוש נתן לישראל עמדת יתרון, בעולם העוין לישראל, להראות את הפרצוף המטורף של הטרור של חמאס, ובעיקר יתרון מדיני ומשפטי בינלאומי – באו"ם ובקהילייה האירופית.
הנסיגה – אפשרה לחמאס להשתלט על הרצועה ולהוציא משם טרור מאורגן, ירי טילים וקסאמים, אך גם חשפו אותם לתגובות או מלחמות זוטא ישירות או בעקיפין. אפשר לצפות שאילו נשארנו בגוש מבחינת המשפט הבינלאומי, ישראל היתה אחראית, מדינית, כלכלית, בטחונית ומשפטית על התושבים, כמיליון אזרחים, שהיו מהווים כאב ראש, איום, שלא ניתן לטיפול באקמול.
הטוענים, שרק מהלכים מדיניים בהסכמה או במהלכים חד צדדים נוסח הנסיגה מעזה יש השפעה והצלחה ניתנת להשגה - ניתן לומר שאכן יש ממש בטענות אלה. אבל, רק פעולות מדיניות לא יועילו כנראה באזורינו - לכן צריך להמשיך בדרך של שילוב של מהלכים מדיניים עם מהלכים צבאיים מבצעיים מכאיבים כדי לזרז את הצד השני - ולתת להם להבין, כי בטרור לא ישיגו דבר.
לגבי קבוצת מתנגדי ההתנתקות, ללא הסכם או הסדר, הרואים בפיגועים ובהמשך הקסאמים - הוכחה לטענותיהם, כי הנסיגה לא הועילה ולא הביאה לשיפור הביטחון - כפי שהבטיח שרון - ניתן להשיב שטענותיהם לא מבוססות, לא אחראיות וזורעות אשליות מסוכנות בעיני אלה שמתפתים להאמין להם.
הנסיגה מעזה, שמטה מתחת לרשות הפלסטינית לרבות כל ארגוני הטרור, את העילה והטענה העיקרית שלהם, שישראל פלשה לטריטוריה שלהם ומחזיקה בשטחיהם בעזרת כיבוש - שמחייב אותם להתנגד.
כאשר ישראל מתייצבת על גבולותיה הבינלאומיים מול רצועת עזה - אין נימוקים שיכולים לקבל גיבוי בינלאומי להמשך פעולות טרור - אלא אם כן הם דוגלים בנוסחה שהושמעה ע"י מנהיג החמאס בעזה ונשיא איראן - שיש למחוק את ישראל מהמפה.
האפשרות של ישראל להגיב כלפי פיגועים מעזה - גברו הוגמשו ויקבלו גיבוי בינלאומי, גם אם הם יחמירו את מצבם הכלכלי הרעוע, לרבות פגיעה ברכוש ובנפש.
בתחום הזה, ישראל לא מיצתה אפילו 50% מהפוטנציאל שיש לה - ויש לקוות שגם לא יהיה צורך במיצוי החצי השני - כמו פגיעה בתשתיות כלכליות, כבישים, מים, חשמל ולא דברנו על נמל עזה ושדה התעופה (שאמנם לא פועל), אבל בונים עליו לעתיד. וכל זאת בנוסף כמובן, לפעילות צבאית קרקע אוויר וים וחיסולים ממוקדים. המציאות הוכיחה, שהצבת סוללת תותחים מול עזה ושימוש בהם, בשלב ראשון בצורה מדגמית ושולית - הביאה את הרשות והארגונים למחשבה נוספת ולרגיעה זמנית, אבל הירי לשטחים פתוחים - הוא לצרכי רעש ופירוטנכניקה בלבד ואין בו כל תועלת. אין אפשרות למגן את שדרות שהפלסטינים ימגנו את עזה.
אם מנהיגי המיליציות או ארגוני הטרור למיניהם כמו חמאס, ג'יאהד, פת"ח, וועדות התנגדות ורסיסי תנועות קיקיוניות נוספות רוצים להעביר ולאמץ את מודל עזה או לבנון, ליהודה ושומרון - יש להבהיר להם במוקדם ומיידית, מה יהיו התוצאות הקרובות והעתידיות. בנושא זה, אסור שתהיה לנו חרטה שהרי אם המנהיגות הפלסטינאית מביאה זאת על עצמה ולא אנו צריכים לעשות חשבון נפש.
התגובה על הפיגוע בתחנה המרכזית הישנה בת"א או פיגועים דומים בעתיד - צריכה להיות כואבת ומיידית - כדי לא להשאיר ספקות בצד השני לגבי העתיד.
כבר נאמר רבות על כך שהרשות לא עשתה ולא עושה ולא רוצה - לעשות פעולות המתחייבות מהתנהגות של גורמים מיליטנטיים בתוכה ושפוגעים ביכולתה לשלוט ולהנהיג - ועל רקע זה מצטייר אבו מאזן, המנהיג שלאחרי עראפת - כאימפוטנט פוליטי, גם בהתנהלותו, הכביכול אמיצה מול החמאס.
ישראל, כמדינה דמוקרטית ריבונית, לא יכולה ולא מסוגלת להרשות לעצמה, לא להגיב בחומרה, כדי להחזיר את הביטחון לאזרחיה.
ואילו הציבור - צריך להחזיר לממשלה בהתנהגות של אורך רוח, התמדה ואמונה שהמנהיגות עושה כמיטב יכולתה למען העם היושב בציון.
התפתחות מפתיעה של הזמן האחרון, הביאה את אבו-מאזן למסקנה שחמאס רוצה בנפילתו ובמפלתו והוא מנסה להציל את יש"ע מלנפות לידיהם, ומניעת תשלום עבור החשמל, באמצעות ישראל כספקים, הוא אמצעי ראשון במאבק הזה. כרגע – עזה, היא חמאס ויו"ש זה פת'ח/הרשות הפלסטינית לאמור: עם אחד שתי ישויות נפרדות, שכנראה לא יפגשו.
על ישראל לנצל את המומנטום של ממשל טראמפ, מדינות ערב שיצאו נגד איראן, למציאת פתרון לבטחון ישראל.
ולסיכום
מאחר ובתקופה זו הייתי היועץ המשפטי של האזור, וקרוב לאירועים ההיסטוריים, הדברים נאמרים מקרוב, מידיעה ומהערכה מדינית ומשפטית.

אודות אברהם פכטר

אברהם פכטר

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר