חיים אחד. יצחק לאור. השיר המתיש. | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


חיים אחד. יצחק לאור. השיר המתיש.

פורסם בתאריך 06/05/2017 ע"י מוטי ריקלין בקטגוריה ספרות וקריאה | צפיות: 288 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: יצחק לאור, שירה עברית


אני השיר/שלונסקי
----------------------

אם תבל היא שיכור וקרוע
אני הוא שירה הפרוע
אני השיר


השיר המתיש. כמה שהשיר של שלונסקי מקסים, הספר "חיים אחד" של לאור מתיש. שירים שהיו בזמנם פרובוקטיבים בוטים מושכי עין וחשובים, הפכו לספר משמים שרוב השירים בו מעלים תחושה של אי נעימות אצל הקורא.

הספר, חיים אחד. יצא לאור במהדורת דפוס ב 2016. מבחר מכל ספריו הקודמים, פלוס שירים חדשים. 500 עמודים של שירים. מחיר 100 ש"ח, ניתן להשיג דרך האינטרנט למשל גם ב 70,. מחיר הוגן. אבל למה דפוס, למה לא אונליין?

יצחק לאור. בודאי מהבולטים, וגם מהבולטים לטובה, מהמשוררים שפעלו ב 40 שנה האחרונות. 40 שנה מאוד רעות לשירה העברית. בהן הציבור התרחק במאוס רב מהשירה הנכתבת, והמשוררים זוכים אך ורק לבוז ולעג, ובצדק. לאור הוא לא מהגורמים למצב זה. להיפך הוא מאלה שעזרו קצת להחזיק את הראש של השירה מעל המים.

למרות זאות הספר חיים אחד, הוא לא ספר שכדאי לקנות, מאוד לא. הקורא הוא המבחן של כל ספר שירה. והספר נכשל ובגדול.

יצחק לאור מזוהה עם השמאל הרדיקאלי. חלק גדול משיריו פוליטים. חלק גדול אישיים. והרבה שירים משלבים בין השניים.

ספר צריך להיות אטרקטיבי, אחרת הקוראים הפוטנציאלים לא יקנו את הספר. הספר, מתיש את הקורא, 500 עמודים משמימים של שיר אחרי שיר. בד"כ אפשר להבין למה לאור מתכוון, אבל לא ברור למה זה מענין. ואם מסתתר משהו מעבר, למה שהקורא יתאמץ לפענח. מה שהיה בוטה בזמנו, הפך לסתם לא נעים. השירים מעלים תחושות של תשישות, אי נעימות. הלך רוח נגטיבי, זקנה, ועוד. אלה כנראה תחושותיו של לאור. תחושות שעוברות חזק אל הקורא. לאור של העבר חש בוטה ופרובוקטיבי, ועכשיו חש סתם אי נעימות ותשישות. לאור לא יוצר בד"כ אמפטיה אצל הקורא.

הספר מעביר אל הקורא את תחושותיו של לאור בצורה חזקה אז מה? זה לא המבחן לשיר. המבחן היחיד של שיר זה הקורא, האם הוא יהנה לקרוא את הספר? לא. אז למה שהקורא יקנה ספר מתיש שמעורר בו כאלה תחושות לא נעימות.

ישנם קוראים שיקנו את הספר. בעיקר אלה שיפרגנו ללאור על פועלו. גם אלה שסתם ירצו את הספר המסכם. מוסדות שונים. חוקרי ספרות, חלק מהמורים, אנשים של השמאל הקיצוני, שגם מתענינים מעט בשירה. וכולי. לקורא שסתם נכנס לתנות ספרים, לא כדאי. בסה"כ הספר יניב כנראה סכום לא קטן, וכנראה שהוצאת הספר תתברר כמשתלמת לכולם.

ישנן נקודות אור בספר. למשל שורות שירה מעולות ועוד. לאור משורר מבריק אין כדוגמתו.

לאוד תרם לאורך שנים, לשירה העברית. הספר מזיק. עכשיו המאבק הוא להחזיר את ציבור הקוראים לשירה. מי שיעיין בספר בחנות ספרים, מאוד יתרגז. כי הוא שמע על לאור, כמשורר מצוין.

שיר. עמוד 127.

עלייך להודות/יצחק לאור
-----------------------------

מה את רוצה
מין בלי גוף
פינוק בלי תאוה
מזמוז בלי קול
משגל בלי חדירה
אורגזמה בלי הפרשות?
מה אני רוצה
שתודי
ולא תצאי מכאן אפילו
אם אומר לך צאי
הו נשמה ארורה אחוזה
כמו עקרב בצואר
הגוף. מפלצת קדמונית
זמניה, מכוכב אחר, מגוף אחר,
זרים זרים. לא מסתגלת לקצב
הנכון הגופני
הבשרי המשתנה המתערטל המערטל
בכוח מטלטל ומתחבא ניכבה

שיר סתמי המעורר בקורא אי נעימות קלה. למשל המילה: הפרשות. לקורא של ימינו השיר לא מספק משהו חדש.

שיר נוסף. עמודים 491-492.

תן/יצחק לאור
------------------

לִפְעָמִים, אוּלַי מִתּוֹךְ חֶמְלָה שֶׁעָלַי
לְטַפֵּחַ כְּמַכְשִׁיר נַפְשִׁי שָׁחוּק
לִכְתִיבָה, אֲנִי רוֹצֶה לְהַאֲמִין אֵיךְ
מִדֵּי פַּעַם, נַנִּיחַ בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ תַּן נִלְכָּד
בְּפָנָסֵי הַמְּכוֹנִית, לִשְׁנִיָּה קַלָּה, כָּזֶה
הוּא הֶרֶף הַזְּמַן שֶׁלּוֹ, חֶמְלָתִי מְמֻשֶּׁכֶת
יוֹתֵר, זְמַן הַשִּׁיר, תְּחִלָּה מִלָּה, הֶבְזֵק
מַחְשָׁבָה, דִּמּוּי לִפְנֵי הַכְּתִיבָה, הַתַּן
הַמַּגְעִיל, אַחַר כָּךְ הָעִבּוּד, לֹא לְהָנִיחַ
לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי עַד שֶׁאֵשֵׁב לִכְתֹּב
וּבַכְּתִיבָה, וּבַכְּתִיבָה מֵחָדָשׁ, וּבַכְּתִיבָה
הַחוֹזֶרֶת, וּבַשִּׁפּוּט שֶׁל מַה שֶׁעָלָה
מֵהַחֶמְלָה, וּשְׁמִירָה עַל הַחֶמְלָה, עַל
אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁבּוֹ הַתַּן הַיָּפֶה נֶעֱמַד בָּאוֹר
הָעָז, רָק לְרֶגַע לֹא זָז, וַאֲנִי מְדַמֶּה אוֹתוֹ
יוֹשֵׁב בַּחֲשֵׁכָה עַל קְצֵה מִטָּתוֹ, רֶגֶל עַל
רֶגֶל, שָׁפוּף, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא זָקוּף, מֵזִיעַ
מֵרִיעַ, מִסְתַּחְבֵּק, וְעַכְשָׁו כָּאָמוּר לְבַדּוֹ
כָּפוּף, שׁוֹתֵק, לְרֶגַע קְצַרְצַר בַּחֲשֵׁכָה
גְּמוּרָה, שׁוּם אוֹר, אוֹ תְּאוּרָה, יוֹרֵק
לְתוֹךְ מַפִּית, אוּלַי מַגֶּבֶת, אֶת כָּל
הַמִּלִּים שֶׁאָמַר וְנִשְׁאֲרוּ בּוֹ, אוּלַי
מִשּׁוּם שֶׁחָזַר עֲלֵיהֶן וְחָזַר, אוּלַי
מִשּׁוּם שֶׁצִּלְצְלוּ בְּאָזְנָיו כְּבָר הַרְבֵּה
זְמָן, כְּמוֹ אָסוֹן דָּחוּי, עַד לָרֶגַע הַזֶּה
בִּקְצֵה הַמִּטָּה, הַחֲנֻפָּה לְשׁוֹעִים
לַחֲשׁוּבִים, לַעֲשִׁירִים, לְבַעֲלֵי
קְשָׁרִים, בְּלִי לְהִתְכַּוֵּן, אוֹ גָּרוּעַ
מִזֶּה, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה גְּדוֹלָה, רֵיקָה
חֲלוּלָה, וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ רֶגַע
קְצַרְצַר שֶׁל הִלָּכְדוּת בַּפָּנָסִים, "אֲנִי
לֹא אוֹהֵב אֶת עַצְמִי" (וְיֵשׁ עוֹד
כָּאֵלֶּה, בָּטוּחַ, נָשִׁים, גְּבָרִים
מְשׁוֹרְרוֹת, סוֹפְרִים), וּמִנַּין הַחֶמְלָה
הַזֹּאת שֶׁלִּי עַל הַנִּתְעָב, אוּלַי הַצֹרֶךְ
שֶׁלִּי לְהַקְטִין אוֹתוֹ, וְאוּלַי בִּכְלָל לֹא
חֶמְלָה, אֶלָּא אֲדִיקוּת, קְדֻשַּׁת הַמִּלָּה
גַּחֶלֶת בּוֹעֶרֶת, שֶׁתִּשָּׁאֵר הַבְּעֵרָה, אֵשׁ
תָּמִיד, אוּלַי פַּחַד, צֹרֶךְ לְהַשְׁמִיד, שֶׁלֹּא
תִּהְיֶה בָּעוֹלָם לָשׁוֹן כָּזֹאת, נַבֶּבֶת, טֻמְאָה
כָּזֹאת, חֻלְשָׂה כָּזֹאת, מַגֵּפָה כָּזֹאת, כֹּחַ
נוֹרָא כָּזֶה, אֲנִי זָקוּק לַתַּן הַזֶּה, לָכוּד
נִצָּל, בָּאוֹר, לֹא גֹּעַל, לֹא דְּרִיסָה, יֹפִי
רַק זֶה (שִׁירָה שְׁבִירָה, נִכְחֶדֶת, חַיַּת
מִדְבָּר הֲדוּרָה, חַיַּת בָּר מְפֹחֶדֶת, וּבְכָל
זֹאת שְׁרִירָה, קַיֶּמֶת אֵי שָׁם, לֹא אִירוֹנִית
לֹא מְנַחֶמֶת. הֵן בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר)

מטאפורה בעלת הלך רוח שלילי. הקורא לא יתאמץ לפענח מעבר לטריואלי. די משמים. לקורא בין ימינו, אין בשיר שום דבר באמת חדש.

באופן כללי. הספר, חזור על עצמו בצורה אובססיבית ומתישה. הרבה ביטויים בוטים (מינית למשל), שהאפקט שלהן הוא כמו שאמרתי, הוא רק יצירת אי נעימות ברמות שונות אצל הקורא. הרבה מוות, בתי חולים, ועוד. 500 עמודים.

סגנונו של הספר. הפרוזודיה היא של פרוזה. לאור לא משתמש מספיק באמצעים האמנותיים שיש לשירה להציע. לא חייבים, אבל זה עוד גורם, לחוסר האטרקטיביות.

3 שירים של משוררים אחרים. שירים שכתובים על נושאים קשים, למשל מוות, ומעוררים אמפטיה, ובכלל.

איך יוזף בויס מסביר תמונה לארנבת מתה/רוני סומק
-----------------------------------------------------

הוא פותח קופסת גפרורים
ושולף פלומת שער שגלחה מצוארה
לשונה המתה מלקקת את הדבש
הנוטף על שפתיו,
ובקברי עיניה נדלקים פנסי הקסם
שעה שהוא לוחש לה שבגלגול הבא
תפאר הפלומה את משלש הערוה של
מריה הבתולה

הנושא: מוות. השיר מעורר אמפטיה. הגודש המטפאורי הופך את השיר למקסים.

כשצלצלת רעד קולך/ נתן זך
--------------------------------------
כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללך

ולא היה לי צורך לשמוע את דברך
כי כשצלצלת רעד קולך

ואני ידעתי שאני אבל בגללי
ולא היה לך צורך לשמוע את קולי

כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאת כבר אינך

למרות שנתן זך לא משתמש בגודש מטאפורי, ושאר ירקות, אלא באמצעים אחרים. ולמרות שלאור נחשב לואריאציה על הפואטיקה של דור המדינה, שזך מעצב מרכזי שלה. השיר לא התישן, מעורר אמפטיה, ואהוב מאוד.


A slumber did my spirit seal/wordsworth


A slumber did my spirit seal;
I had no human fears:
She seemed a thing that could not feel
The touch of earthly years.

No motion has she now, no force;
She neither hears nor sees;
Rolled round in earth's diurnal course,
With rocks, and stones, and trees.

אחד משני השירים שהתחילו את השירה הרומאנטית האנגלית (יחד עם מנזר טינטרן). טבכלל, את השירה, האמנות והמחשבה של המאה ה19 והלאה.

רבות נקודות האור בספר. אבל לא מספיק כדי להחזיק ספר בן 500 שורות. למשל השורה היפה: "נפשנו מתה מזמן עם פלישתים". עמוד 465.

סיכום. ספר מתיש ולא נעים לקריאה.

שאלה. האם ניתן לכתוב ספר אטרקטיבי שגם יהיה שירה של ממש?
כן

אודות מוטי ריקלין

מוטי ריקלין

מוטי ריקלין

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר