גישוש או גיבוש | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


גישוש או גיבוש

פורסם בתאריך 02/13/2017 ע"י שרון דודש בקטגוריה ביקורות | צפיות: 416 | התחבר לדירוג המאמר

פגישה ראשונה. לראש הממשלה בנימין נתניהו זו כבר פגישה ראשונה שלישית כראש ממשלה עם נשיא אמריקאי. אבל – כך הוא מקווה – פגישה ראשונה מוצלחת. הפגישה הראשונה הקודמת, ב-2009, הייתה עם ברק אובמה. לא מוצלחת. הפגישה הראשונה שלפניה, ב-1996, הייתה עם ביל קלינטון. היא לוותה בחמיצות הגדולה של הממשל על נצחונו של נתניהו והפסדו של שמעון פרס. סוף-סוף יש לראש הממשלה הזדמנות לפגישה נוחה, יחסית. פגישה שלא תסמן אותו כמי שהממשל האמריקאי חותר לנצח, אפילו להפיל, אלא כזאת שמסמנת אותו כבן שיח רצוי, אהוד.

ההשוואה בין אובמה של 2009, קצת לאחר ניצחונו בבחירות, ובין טראמפ של 2017, לקראת הפגישה היום, מאלפת. אובמה רצה את נתניהו אצלו כדי לאותת לעולם שאמריקה מתרחקת מישראל, לאותת שהממשל אינו רואה עוד צורך לתאם את מדיניותו עם ישראל, להודיע לה מראש מה בכוונתו לעשות. זאת הייתה פגישה לעומתית במתכוון. טראמפ – אם לא יפתיע, ובמקרה של טראמפ הפתעות כבר אינן מפתיעות – מתכוון כנראה להפך הגמור: לאותת לעולם שתמו ימי הקטטות הפומביות בין ארצות הברית לבין ישראל. שתם העידן שבו נתניהו נחשב למטרד - במקרה הטוב נסבל, ובמקרה הרע בלתי נסבל - בבית הלבן.

כבר לא מעט שנים שראש ממשלת ישראל הוא אחד האורחים הראשונים שמתקבלים בבית הלבן אחרי בחירה בנשיא חדש שם – או בראש ממשלה חדש כאן. אבל זה מנהג לא עתיק במיוחד. הראשון בין ראשי ממשלת ישראל שבא לוושינגטון לביקור רשמי היה לוי אשכול. השנה הייתה 1964, והנשיא היה לינדון ג׳ונסון. קודמו של אשכול, דוד בן גוריון, אומנם ביקר בארצות הברית וגם פגש בנשיא ג׳ון קנדי, במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק רק שלוש שנים לפני פגישת אשכול-ג׳ונסון. אך הפגישה בניו יורק הייתה לא רשמית במתכוון, וזו בוושינגטון הייתה רשמית במתכוון.

"אנחנו יודעים שאתם רוצים לחיות בשלום עם שכניכם", אמר ג׳ונסון לאשכול. ראש הממשלה השיב בציטוט מהנביא מלאכי: "הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו". ג׳ונסון, שהמורשת העיקרית שהותיר אחריו במדיניות החוץ האמריקאית היא מורשת ההסתבכות הנמשכת בווייטנאם – הותיר גם מורשת משנית: בימיו נכנסו היחסים עם ישראל למתכונת שראוי לכנותה "יחסים מיוחדים".

בסך הכל, מאז תחילת היחסים האלה, לא היו כל כך הרבה פגישות ראשונות. אשכול וג׳ונסון, גולדה מאיר וריצ’רד ניקסון, יצחק רבין וג’רלד פורד, מנחם בגין וג’ימי קרטר, בגין ורונלד רייגן, שמעון פרס ורייגן, יצחק שמיר ורייגן, שמיר וג’ורג’ בוש, רבין וקלינטון, נתניהו וקלינטון, אהוד ברק וקלינטון, אריאל שרון וג’ורג’ בוש הבן, אהוד אולמרט ובוש, נתניהו ואובמה ועכשיו נתניהו וטראמפ.

גישוש או גיבוש

גולדה מאיר פגשה את ריצ׳רד ניקסון זמן לא רב לאחר שנכנסה לתפקיד ראש הממשלה, וזמן לא רב לאחר שניקסון נבחר לנשיא ארצות הברית. בספטמבר 1969, יותר משנה לאחר מלחמת ששת הימים, ישראל נלקחה כבר יותר ברצינות בבירה האמריקאית. נתניהו פגש את קלינטון כראש ממשלה חדש ובלתי מנוסה, ולעומתו הנשיא כבר היה ותיק יחסית בתפקידו. את טראמפ יפגוש נתניהו כאשר הוא המנוסה יותר, לאחר עוד-מעט-עשור בתפקידו. יש משמעות לעובדות הללו: לעתים הנשיא רק מגשש, רוצה להבין, לעתים בא עם סדר יום מגובש. יצחק שמיר פגש בג׳ורג׳ בוש האב כוותיק מול וותיק. שמיר כבר היה ראש ממשלה מול קודמו של בוש, רונלד רייגן. בוש היה סגן הנשיא בממשל רייגן ומנוסה מאוד בנושאים של מדיניות החוץ. הם כיבדו זה את זה, אך ההתנגשות הייתה ידועה מראש.

בוש, לפחות עד היום, היה הנשיא שמדיניותו ביחס למזרח-ירושלים הייתה הנוקשה ביותר, עד אובמה. עמדתו דומה לעמדת מועצת הביטחון, בהחלטתה לפני חודשיים – בלי וטו אמריקאי - המבטלת למעשה כל הבדל בין בנייה בירושלים לבין בנייה בהתנחלויות. קלינטון, שבא אחריו, ריכך את העמדה הזאת. לקראת תום כהונתו אפילו תמך עקרונית בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, מה שכמובן לא ביצע בפועל, ומה שבוש הבן הבטיח לעשות, וגם הוא לא קיים, ומה שטראמפ הבטיח ועוד לא ברור אם יקיים.
 

אודות שרון דודש

שרון דודש

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר