שלום, אורח
קטגוריות
העצורים בחשד לפיגוע בדומא – משדרים באמצעות סנגוריהם ומשפחתם סיפורי זוועה על חקירות שב"כ, תוך הדגמות וניסיון נואש להכפיש את מאמצי השב"כ להגיע לחקר האמת.
אותם עצורים, סנגורים ותומכיהם בפוליטיקה, בכנסת ובתקשורת, לא השמיעו קולם ולא מחאתם בחקירת הטרור הערבי – בחשודים, בפיגועים וסייענים שלהם.
חקירת "פצצה מתקתקת" – לא מבחינה בין החשודים וטוב שכך.
ראה בג"צ 5100/94 (בהרכב 9 שופטים) ועדת לנדוי שהתירה "לחץ פיזי מתון" משנת 1987.
"הנלחם בנו מחזק את עצבינו ומחדד את שכלנו וכך מתנגדינו עוזרים לנו". (אדמונד בירק)
"אלף אויבים מבחוץ, ולא אויב אחד מבית פנימה". (פתגם ערבי)
הזעקות של נוער הגבעות ואנשי תג מחיר ממש קורעי לב, איך איך עושים דברים כאלה לנוער יהודי, שנושם אוויר גבעות, ובמקום ללמוד תורה ומעשים טובים, לומד להשתמש בחץ וקשת וגם מנסה זאת על שכנינו.
הטיפול בבעיה – היה לוקה
כבר כתבתי על כך בעבר באתר זה, שנושא הטיפול בהיאחזויות ובמאחזים הבלתי חוקיים, נעשה ברישול בלא מחשבה עתידית והשלכותיה ובוודאות באיחור רב.
הטיפול הנכון והועיל – היה להוריד מיידית את המאחזים הבלתי חוקיים עם הקמתם ולא לתת להם להתפתח ולהתרחב, על כל ההשלכות המדיניות והביטחוניות הכרוכות בכך.
הטיפול בגורמי הטרור היהודי ובגופים שהובילו לאירועים קיצוניים כנגד כפרים ערבים, כנגד כנסיות נוצריות, היה לוקה בחסר.
השימוש בכלי היעיל והדמוקרטי, בדמוקרטיה מתגוננת, כמו "מעצר מנהלי", לא נעשה מספיק ו/או באיחור רב ובצמצום.
חקירת שב"כ, על פי בג"צ, והנוהלים שבאו בעקבות מה שקרוי בג"צ העינויים, ראה בג"צ 5100/94, נתן כללים לחקירה של חשודי טרור, תוך גמישות מתבקשת בנושא של "פצצה מתקתקת".
בג"צ 5100/94 ניתן בהרכב של 9 שופטים, שזהו הרכב מורחב נדיר, שדן בסוגיות חשובות ומרכזיות לשלטון החוק. שופטי ההרכב הגיעו למסקנה משפטית, ש"הגנת הצורך" בחוק הפלילי עליו בנו בשב"כ את הגנותיהם כנגד הרשעה בפלילים בעקבות ועדת לנדוי משנת 1987, שהתיר שימוש בכוח סביר, בנוסח "לחץ פיזי מתון", אינו עומד להם כהגנה.
בג"צ קבע שרק חקיקה מפורשת בנושא זה למעט מקרים של "פצצה מתקתקת", שבהם יש סמכות ליועץ המשפטי לממשלה להחליט, שהאיום הוא ממשי, הסיכון מיידי, ורק אז יקבלו החוקרים שהפעילו כוח סביר, הגנה משפטית הקבועה בחוק. לעניין חקיקה – הדבר לא בוצע עד היום.
בג"צ פתח את פסק הדין (בהרכב הרחב של 9) במשפטים הבאים: "מיום הווסדה נתונה ישראל במאבק בלתי פוסק על עצם קיומה ובטחונה. ארגוני חבלה העמידו לנגד עיניהם כמטרה את הרס המדינה. מעשי טרור ושיבוש החיים הסדירים הם האמצעים בהם הם נוקטים... פיגועי טרור של רצח המונים במקומות ציבוריים, בתחבורה ציבורית בכיכרות וברחובות, בבתי קולנוע ובבתי קפה. הם אינם מבחינים בין גברים נשים וטף – הם פועלים מתוך אכזריות ללא רחם".
ועוד נאמר בסיום פסק הדין: "לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת ידה על הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהווה מרכיב חשוב בתפישת בטחונה".
בג"צ העביר את ההחלטה לשימוש באמצעים פיזיים חריגים – לידי הכנסת לחקיקה, שעד היום לא עשתה צעדים ממשייים לכיוון זה.
למרות שאין עדיין חקיקה ברורה, שמאפשרת לשב"כ יד חופשית בחקירות ביטחוניות, שמסכנות חיי אדם, הרי אחוז ההצלחה למרות המגבלות הקיימות הוא גבוהה ביותר, ועל כך יש לברך ולחזק אותם.
יחד עם זאת, באותם המקרים החריגים שיש משום מה חריגה או התרשלות לא מכוונת, הנושא מטופל, הן משמעתית והן משפטית. החקירות של שב"כ – מלוות ע"י משפטנים מבפנים ומשפטני הפרקליטות וההצלחות שלהם הן הן גם הצלחות שלנו.
לסיכום:
מאחר ואנו נמצאים עדיין במלחמה מתמדת ומתמשכת לבטחון מדינת ישראל, ומאחר ופיגועים מתרחשים בסבירות גבוהה ובגלים גלים, וגם בימים אלה ממש בכל ערי ישראל, יש לאשר לשב"כ לפעול, לתפקד ולתחקר כל מי שמנסה לפגוע ולחתור תחת שלטון החוק ובטחון התושבים. חקירות אינן פיקניק ולא דו-שיח אידיאולוגי על קפה ועוגיות. מי שלוקח החוק לידיו, ומי שמתנהל "כפצצה מתקתקת", לוקח סיכון וצריך לעמוד בו.
מי שרוצה בטחון ומדינה דמוקרטית – לא יכול להתנגד לאמצעי חקירה, גם אם צריך אגרסיביים וחריגים, כדי להבטיח את שלום הציבור.
אודות אברהם פכטר
התחבר לשליחת תגובה
לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה