הרהורים בעקבות הספר של חיים אמסלם | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


הרהורים בעקבות הספר של חיים אמסלם

פורסם בתאריך 07/21/2013 ע"י שמואל אורבך בקטגוריה דיעות | צפיות: 756 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: השקפה, יהדות, חיים אמסלם, אקטואליה, דת,

הדבר הראשון שמזקר לעין בספר ומחברו, הוא היותם אופיניים כל כך לתסמונת לא כל כך מוכרת, התסמונת של 'ת"ח שסרח'. מי שישווה לנגד עיניו את חיים אמסלם וספרו, ימצא בהם הרבה מן המשותף לכתבים ודמיות שמוכרים היטב במקורות. של דואג ואחיתופל בימי התנ"ך ושל ישו ואחר בימי התנאים. כולם היו בתחילת דרכם תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה, בגיל צעיר מאוד קנו לעצמם שם בשל הדיעות המקוריות שלהם. התפרסמו, והסתחררו מן הפירסום. הפסיקו ללמוד,ועשו עבודה זרה מעצמם. כולם היו מעיקרא בשר מבשרה של היהדות החרדית, אך לאחר מכן כשניתקו עצמם ממנה, הם לא בחרו בדרך ההגיונית להצטרף לחוגים שדיעותיהם דמו להם(צדוקים בזמן ישו, דל"ים במקרה של אמסלם), אלא בשגעון גדלותם בחרו להעמיד את עצמם כמנהיגים אלטרנטיביים ליהדות שממנה באו, לטעון שהם ה'חרדים האמיתיים', שהם יודעים יותר טוב מכולם. בעצם שלשתם היה את אותו סחורה להציע. הגילוי ה'מקורי', שכל הקודקודים, כהנים גדולים, גדולי ישראל, עסקנים ועשירים, בקיצור כל מי שיותר חשוב מהם עצמם, מושחתים מזוייפים ושקרנים. שבעצם ישנו קונספיראציה אפלה להרוס את היהדות,שרק להם יש את היכולת להציל אותה ממנו. הם מנסים למכור לנו את הההרגשה המשכרת שאנחנו, האנשים הפשוטים, עמי הארץ, הספרדים, ה'עמך'. הננו ה'טובים' האמיתיים, וכל כל האחרים שכולם כל כך מכבדים הם ה'רעים'. המחבר דן באחד הפרקים שלו על גזענות. אך נדמה שהמחבר בעצמו הוא גזען לא קטן. כל מי שחוסה בצל היערות החשוכות והאפרוריים של היהדות הליטאית הוא 'חשוך' 'קיצוני' 'זעפן' 'מסתגר'. לעומתם עומדים אנשי השמש של אנדלוסיה, ה'פתוחים' ה'יצרניים' וכו'- כאילו שהמלחמות נגד הרמב"ם ואחרי זה המלחמה של הרשב"א והריטב"א נגד הפילוסופיה התנהלו ברחובות וילנה, (דרך אגב מעניין לציין שדוקא החוגים היותר 'מתונים' של יהדות ספרד, העשירים, המיקילים,לומדי הפילוסופיא. הם אלה שלא עמדו בנסיון בזמן הגירוש והשתמדו. ואילו היותר'קיצוניים' גלו. יהדות אשכנז ה'זעפנית' וה'מסוגרת' מסרו את נפשם על קידוש ה' ללא יוצא מן הכלל- אז אולי יותר כדאי להיות 'זעפן'). זה יותר ממזכיר את אותם הוגי דיעות כושים שקובעים את סדר יומה של האקדמיה בארה"ב, שיודעים להבדיל בין'אנשי השמש' החמים והאנושיים מאפריקה השחורה, לבין 'אנשי השלג' הקרים של הגזע הלבן. ככלל, צריך להביע הערכה לכל דרך באשר היא בעבודת ה' ובלבד שיהא לה מסורת,ושאינה מתכחשת לחיים. של נעליך חיים אמסלם לפני שאתה מדבר סרה, על היהדות של הגאון מוילנה והרב מבריסק! וחזקה על מי שמדבר תחילה נגד הרב שך, סופו שידבר סרה על הרב עובדיה יוסף בעצמו. ובכן מיהו בכל זאת התלמיד חכם ישר הדרך? מיהו זה שלא שקרן ולא זייפן? – חיים אמסלם! פעם היית שקוע בלימוד, ממילא הסתכלת גם על עמיתיך בישיבה ובכולל בתור שכאלה. אך ברגע שאדם מפסיק ללמוד, הוא בהכרח גם יסתכל על האחרים בתור שכאלה. כל מעשן או בעל תאוה ממש בטוח שלכולם את את אותה תאוה או את אותה כפייתיות.באותה דקה שהפסקת ללמוד פתאום יותר מחצי האברכים ובחורי בישיבה נהיו בטלנים (לגופו של הטענה נתייחס בהמשך). תלמיד חכם אמיתי ניגש לכל שאלה בדחילו ורחימו, עמל בכל כוחותיו להגיע לאמת, וגם אז מתפלל לה' שיכוונו בדרך הנכונה, רק תלמיד חכם לשעבר סומך ברוב גאוותו על הדעת תורה (שכבר אין לו). ומעל לכל אינך מוכן לקבל מרות של רב. הבעל שם טוב אמר שיהודי שלא מקבל הוא לא יהודי. הקרקע שאנו עומדים עליו הוא המסורת מדור דור. הדבר ששומר על מנהיג מגאווה הוא הידיעה שמבחינה מסויימת אינו אלא תלמיד של רבו, ורבו מרבו עד משה רבינו ועד הקב"ה. מי שאינו מוכן להתבטל בפני רב גם אין שום סיבה לקבל את דבריו הוא, ואין לו זכות להביע דיעה. ממי אתה קיבלת את הדרך שלך? הלא כל רבותיך מנערים את עצמם ממך, ובחלקם (כמו במרן שליט"א) אתה גם מדבר סרה.
קראתי פעם ניתוח פסיכולוגי את הטיפוס של משיח השקר. שם נטען שיש הזנה הדדית בין משיח השקר לבין החסידים שלו, שכל אחד מהם מחזק את האמונה שלו בשני. הזנה הדדית דומה עבר עליך והתקשורת. כל ה'מהפך'בדיעות שלך קרתה מאז שהפכת ליקיר התקשורת. מעניין שכל הויכוחים שלך הם נגד ה'סגירות' וה'נחשלות' של היהדות החרדית, רק הם הרעים. עם החילוניות כמעט שאין לך בעיה. כל הדיעות ה'מקוריות' שלך אינם אלא מה שהחילונים (והדל"ים), טוענים השכם והערב, ובגלל שאתה כביכול 'חרדי' מוצאים הם בך תנא דמסייע. אתה הפכת את עצמך ל'חרדי הטוב' שאפשר לנגח על ידו את החרדיות. בעצם זהו התהליך שעובר כל מוסר או מומר, שמתברך בלבבו שהגויים שכל כך נחמדים אליו בעצם הצודקים. אתה מאשים את כולנו שלא נלחמנו בהזויים בבית שמש, בנשות ה'שאלים'. אבל אתה לא מבין דבר פשוט מאוד. כל חרדי מן היישוב כמובן סולד ממעשים כאלה, אבל הוא גם מבין שעם כל העקמומיות של האנשים הללו, הם עדיין לא מסכנים את עצם הקיום שלנו. החילוניות היתה מעדיפה שכולנו היינו מתים או מתאדים מכאן, וכשיש מלחמה נגד היטלר אפשר גם לכרות ברית עם סטאלין.אתה חיים אמסלם, הפכת את עצמך לאחד מ'שלהם'.
ולגופם של הטענות.

 

הויכוח של היהדות שאני גאה להשתייך אליה איתך הם בארבע תחומים:
א. אין אמצעי יכול לבא על חשבון מטרה.
ב. 'ליב"ה' הוא לא'חינוך'.
ג. גדולי ישראל הם המנהיגים הטבעיים של כלל ישראל.
ד. לפעמים אנחנו חייבים להציל אותנו מעצמנו.

א.אין אמצעי יכול לבא על חשבון מטרה

בגדול, הטענות שבספר מתייחסות בעיקר למה שאין אנחנו משרתים בצה"ל, עובדים לפרנסתנו, ולומדים את ה'ליב"ה'. יש מכנה משותף לכל הטענות. כולם מתייחסים לדברים שהם אמצעי, 'היכי תימצי', ולא לדברים שהם מטרה. לאחרונה יצא איזה עלון שדן בשאלה החשובה אם יש ענין לנשק טנק 'כיון שעל ידו מקיימים את המצוה של הגנה על עם ישראל'. כל בר דעת מבין את הגיחוך שבטענה. הטנק אינו אלא אמצעי, באשר כן, אין שום חשיבות בפני עצמו, וכמובן לא מגיע לו נשיקה.
המטרה שלנו הוא להגיע לעולם הבא, (דבר שנדמה שלא מוזכר בספר אפילו פעם אחת). כשאנחנו נגיע לשמים לא ישאלו אותנו אם שירתנו בצבא, אם עבדנו לפרנסתנו או אם למדנו את הליב"ה. ישאלו אותנו אם 'עסקת בתורה'. במובן רחב יותר המטרה הוא גם לתקן עולם במלכות שדי. להוריד את הקב"ה לעולם, ולהקדיש את חיינו לעבודת ה'. 'והגית בו יומם ולילה' אינו מליצה.התורה הגדירה את העם שלנו כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. בשאר האומות יש את הכהנים שמייחדים את החיים שלהם לעבודת הבורא, וזה מאפשר לשאר העם להתעסק בצרכים של עצמם.אצל עם ישראל כולנו 'כהנים'. יתר על כן,אנחנו מזכירים פעמיים ביממה את הצווי העליון של 'ואהבת את ה' אלקיך בכלל לבבך',איך מקיימים את ה'אהבה' הזאת? אומר הרמב"ם שכמעט האופן הוא בזה שנלמד תורה, נהיה שקועים בתורה, נחיה את התורה'באהבתו ישגה תמיד'. לא אהבת המדינה, לא אהבת העבודה- אהבת אלקיך. המטרה של החיים של כל אחד ואחד הוא לדעת את כל התורה כולה. ואם זהו הנדרש מאתנו ברור שלכל אחד יש את היכולת לזה, ואכן היו תקופות שהדבר התקיים. בימי חזקיהו המלך 'לא היה תינוק מדן עד באר שבע' שלא ידע את כל הילכות טומאה וטהרה. הבעיה בטיעונים שלך זה שאתה הופך את היוצרות, 'לא מספיק' אברכים לומדים באקדמיות, ואנחנו זקוקים לפרופ' שכטמן עם זקן', למה? כי הצבת את העולם הזה כמטרה במקום כאמצעי. יפה שעה אחת בעולם הבא יותר מכל חיי עולם הזה, ומאידך יפה שעה אחת של תשובה ומע"ט בעולם הזה מכל חיי עולם הבא. מדוע? כי על ידי השעות המעטות שניתנו לנו בעוה"ז בידינו להפוך גם את העולם הזה למעין עולם הבא. הנפק"מ מכל זה הוא בא בא על חשבון מה, כשיש צורך לבחור בין המטרה לאמצעי, מעצם הגדרתה חייבת המטרה לגבור.
כל הדברים שכל כך חשובים לך,הצבא, המדינה, הפרנסה, הכסף. כולם אינם יפים אלא כאמצעי. באמת כל הכבוד לצה"ל שעוזרת להגן עלינו, אך אם לא ייגרם על ידי זה ריבוי לימוד תורה והמלכת הקב"ה בעולם, כל זה אינו שוה כקליפת השום, ואולי הוא אפילו מזיק. כשר' יוחנן שאל את בני העיר מי הם 'נטורי קרתא' (דהיינו שומרי העיר), והראו לו את השומרים בנשק. הוא אמר עליהם שהם 'חרובי קרתא'. מדוע? כי כל עוד העוסקים במסירות נפש בשמירה אינם שומרים על דבר בעל ערך אמיתי, הינם מיותרים ומזיקים.
אף הפרנסה יפה היא, במידה שהיא באה לפרנס מישהו שיש בו ענין. אמנם כן, בעבר לא כולם ישבו ולמדו. פשוט לא היתה כזאת אפשרות. אנחנו לא יכולים לדמיין את העוני ששרר בימים ההם. וגם בימים ההם הלימוד הטהור היה הרצוי אפילו שלא היה המצוי. הרבי מקוצק פעם אמר שיחה לחסידים שלו. 'אני יודע שאתם עובדים קשה. אבל אינכם עובדים סתם, את קורעים את עצמכם כדי שהבנים שלכם יוכלו ללמוד תורה, כשהבנים שלכם יגדלו אף הם יעבדו בשביל שהבנים שלהם ילמדו תורה. אז שאולי מישהו יראה לי את ה'בן' האמיתי?' הטענה שלו חודרת כארס של אכנאי. הכוונה בדבריו שהגיע הזמן שנפסיק להיות צבועים ונחליט אם אנחנו רוצים לעשות את עבודת ה' באמת או לא. בדור הזה קרתה המהפכה. כיום העולם חי חיי רווחה, באמת ישנה אפשרות שציבור גדול ישב וילמד כל הזמן. עכשיו כבר באמת כבר אין תירוצים. ובעת כזאת אין שום הצדקה ליהודים שאינם לומדים למנוע לפתוח את ידם. כך שאלה יהנו וגם לאלה לא יהא חסרים.
המחבר מביא את דברי הרמב"ם שאסור לקיים את עצמו על חשבון הציבור. כידוע שרבים וטובים חלקו על דברי הרמב"ם בזה. לא היה ציבור בישראל שלא היה שם 'קלויז' או 'בטלנים' שלמדו כל הזמן. אף הרמב"ם עצמו התקיים על ידי אחיו דוד והשקיע את כל חייו אך בלימוד התורה. רק לאחר שאחיו טבע נאלץ הוא להיות רופא, ובאחד ממכתביו הוא בא בטרוניא על עצמו שה'רקחות והשפחות' דהיינו לימודי המדע והפילוסופיא, הפכו לאדונים ובעלי בית.
מקובלנו ש'עת לעשות לה' הפרו תורתיך', דהיינו כשקיום התורה עצמה דורשת את 'הפרת התורה' דברים יכולים להשתנות.בעקרון 'דברים שבעל פה אי אתה יכול לומר בכתב', אבל דא עקא ש'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. אילו לא היו מעלים את התלמוד בבלי על הכתב היא היתה משתכחת, הרי הכרחי ל'הפר תורתיך'. אילו בדור הזה לא היינו רובנו בישיבות ובכוללים ברור שהיתה משתכחת התורה, ויעיד על זה איך נראה הציבור הדתי לאומי. בזמן שההפקרות משתוללת בחוץ, בדור שפשוט לא שייך להתפרנס בכבוד בלי להיות מחובר לאינטרנט, פשוט לא שייך מצב שלא יהיו רוב מנין ורוב בנין נערי ואברכי ישראל בישיבות ובכוללים, (בעצם מעיקר הדין גם לרב אסור לקבל משכורת, ואף בזה ישנו פסק ברמב"ם. גם הרב אמסלם בעצמו במשך רוב חייו בעצם הונחה על פי כלל זה של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך').
המחבר בא בטענות על הבטלנות בישיבות ובכוללים. הוא מצייר את זה בשחור ולבן, יש בכוללים את ה'לומדים הרציניים'ויש את 'שותי התה ומדברי הפוליטיקה'. משם הוא עובר לישיבות, שאף שם יש את ה'בטלנים' והלומדים'. לאיפה הוא ימשיך לחפור? לבית ספר שיש את ה'חרוצים'והגרועים'? אולי גם לגן הילדים? ההתפחות של כל אדם הוא מורכב מאוד. לכל אחד יש עליות וירידות. אין מישהו שהגיע לאיזה מקום שהוא בלי נפילות בדרך (אולי חוץ מהרב חיים אמסלם). אותה בחור שהוא מתמיד נורא בתחילת הזמן יכול להיות לו רפיון בבין הזמנים או כשהוא עובר מצב קשה. לדרוש שהישיבות יוציאו את ה'בטלנים' זהו בדיחה. מי יקבע מיהו הבטלן? מי ערב לכך שאותו 'בטלן' בישיבה הקטנה לא יתחזק בישיבה גדולה או יתפוס חיזוק לאחר שיתחתן? והרי ראינו עשרות ומאות מקרים כאלה בדיוק!
באמת יש מיעוט שבגלל כל מיני סיבות לא מחזיקים מעמד בלימוד, אבל האם בגלל זה לא צריך לתת הזדמנות שוה לכל מי שרוצה ללמוד? באמת יש בזה חילוק מסויים בין יהדות ספרד ליהדות אשכנז, ביהדות ספרד היו משפחות של רבנים של עשרות דורות (כמו המשפחה של הרב אמסלם בעצמו). אף אחד לא שאל אם הנכד של הרב פלוני 'קשה לו'. אם גדלים באוירה של תורה, שוחים בזה, מדברים על זה, כמעט שלא שייך לא לגדול בתורה. יהדות אשכנז פתחה את השערים לכולם. בצרפת של בעלי התוספות, בוילנה של הגאון, כל מי שרצה ללמוד יכל. ובאמת התברכה כלל ישראל על ידם באוצרות של תורה, (יועיין ב'אורחות צדיקים תיאור את עמל התורה והחתירה אל האמת של בעלי התוס'). ובאמת זה לא מקרי שדוקא בתוס' איתא ש'דרכו של מי שלומד תורה להיות אדם גדול'. (אני מצטער הרב אמסלם, אני גדלתי בבית בעל הב'תי. אליבא דשיטתך היה נגזר עלי להתנתק מעמל המתוק של התורה, בנושא זה ליבי עם יהדות אשכנז).
אתה בא בטענות שאנחנו הופכים את העובדים לסוג ב'. כפי הנראה שאף פעם לא שמעת על הפלמ"ח. הפלמ"ח היו יחידות המחץ של טרום המדינה, בארץ בזמנים ההם הם היו מלכים! החלום של כל בחורה היה להיות חברה של פלמחני"ק. כל מי שלא היה בפלמ"ח באמת היה סוג ב'. היו מאות מקרים של התאבדות של כאלה שלא התקבלו. האם זה היה 'מעוות', 'לא הוגן'? בודאי שלא! רק כך אפשר לבנות פלמ"ח! בגלל שהתייחסו לפלמ"ח בצורה כזו הם באמת היו מצויינים. גם מי שלא יכל לשרת בפלמ"ח ניסה לעזור להם בכל מה שיכל. ובגלל היחס הזה אכן מי שהגיע לפלמ"ח היה המצויין ביותר, חדור מוטיבציה ורוח קרב. אילו לא היה את המצב של לומדי התורה הם סוג א' המצויינים היו הולכים לרעות בשדות זרים (כפי שבאמת קרה בתקופת ההשכלה). וזהו אכן הפחד של גדולי ישראל מהאקדמיות והמכונים למיניהם. במלחמה אסור להתפשר על מצויינות, ואנחנו במלחמה! מלחמת חורמה על המשך הדרך של כלל ישראל, מלחמה נגד הביניניות והפשרנות שאתה כל כך מייצג אותה.
גם נכון שכמו בכל מלחמה, יש כאלה שנופלים חללים. אך בדיוק כמו שבזמן חירום, צה"ל משאיר לעצמו את האופציה לגייס את כל מי שמגיע לידו (במלחמת העצמאות שלחו עולים מהאוניות ישר לקרב בלטרון),כן במלחמת הקיום שלנו, במלחמה שלנו על מלכות השמים. עצם הנתון שאתה עושה מזה כזה ענין, שיש יותר נושרים בציבור שלנו מאשר בציבור החילוני רק מאמת את הדברים. אצלנו ישנו חתירה למצויינות, נסיון להתקדם לאיזשהו מקום. מובן שכשהמטרה גבוה יותר יהא יותר קשה להגיע אליה. אך אל לנו לזלזל בעצם הערך של הקושי בדרך למטרה, בודאי שגם השכר על קושי זה גדול מאוד. גם מי שלא יגיע לפסגה, ויפרוש מלימוד כל היום באיזשהו שלב, ויצטער על מה שהוא לא הגיע, אינו נטול ערך. אחרי הפטירה של ר' ישראל מרוז'ין חלק מהחסידים שלו הגיעו לקוצק. אחד בהם בכה לקוצ'קר, 'מקודם הכל היה ברור, התפילות היו תפילות, ידענו איפה אנחנו אוחזים. היום אנחנו מבולבלים, קשה לנו'. ענה לו הקוצ'קר 'מי אמר שהקב"ה רצה את התפילות שלך, אולי הוא דוקא רוצה את הקושי, את הבילבול'?
כלל זה,שאין האמצעי רשאי לקפח את המטרה, חל גם על היחס לציונות ולמדינה. לגדולי ישראל מעולם לא היה בעיה עם עצם הקיום של מדינה, אלא לאופן שמתייחסים אליה. מדינה, כל מדינה, אינו אלא אצעי. אופן שחברה מתארגנת להשיג את הדברים שהם רוצים. הבעיה בציונות שהיא הפכה אמצעי זה למטרה. צריך ל'אהוב את המדינה', ל'מות בשביל המדינה'. זהו עצם המכוון במלה 'ציונות', הבנה שהמדינה והצבא הנלוה אליו היא היא המטרה כלות הכל. זהו בעצם הכוונה בדברי הגדולים מהדור הקודם שהמדינה זה 'ע"ז' (הדל"יות זה 'שיתוף'). בעצם, המהות של ע"ז הוא הבילבול בין האמצעי והמטרה,הפיכת גרמי השמים וכוחות הטבע שלא נועדו אלא לסייע לנו להתקרב להקב"ה, למטרה, וכזו היא גם הציונות. אכן המחבר קולע השערה בהגדרת עצמו כ'ציוני', דהיינו כאדם שמזמן מזמן שכח אמצעי ומטרה מהם.

 

ב.ליב"ה הוא לא 'חינוך'

חלק גדול מהטענות שבספר מופנות לשיטת החינוך החרדי, חינוך שלא כולל מדעים, אנגלית, היסטוריה. (מעניין שכשאני הייתי צעיר באו בטענות על החרדים שהם מדברים באידיש ולא בעברית, היום באים אלינו בטענות שאנחנו לא מדברים אנגלית). הייתי רוצה להתייחס לחינוך החילוני והדל"י,ודווקא לא בנושא של האלימות בבתי ספר שהעיתונות החרדית כל כך אוהבת להתייחס אליה.נסה נא לגשת לבוגר מצוי של החיניך הממלכתי ותבקש ממנו לעשות תרגיל פשוט באלג'ברה(שהוא החומר הנלמד בכתות ז', ח'). תשאל מישהו לסיבות של מלחמת מאת השנים ובאיזה שנים היא התחוללה. תשאל אותו מהו תורת היחסות של אינשטיין. אני בטוח לגמרי שבכל המקרים התגובה יהא חוסר הבנת השאלה. החברה במדינת ישראל היא חברה שההערכה להשכלה וידע הוא אפסי. וכבר ציין היסטוריון ידוע את ההלם של העולים מחבר העמים לגלות שבמדינת ישראל כלל אין תרבות של קריאת ספרים, קוראים עיתונים וזהו. אדם משכיל כיאיר לפיד גילה בספר שלו בורות מדהימה, הן הידע שלו על היהדות (הוא התייחס ל'ארבע אבות' של האומה, מעניין למי הוא התכוין, ל'שור והבור'?). והן בידע הכללי (הוא תיאר את קופרניקוס, הכומר הפולני שגילה שהארץ מסתובב סביב השמש, כ'חכם יוני עתיק').
נכון בבתי ספר של הליבה לומדים את החומר, גם נבחנים עליה, אך אז שוכחים את הכל. הדברים היחידים שזוכרים הם הדברים שמשתמשים בהם באופן יומיומי, קרוא כתוב, חשבון פשוט. דברים שתלמיד ישיבה יודע אותם,או יכול ללמוד אותם בקלות. הלימוד האמיתי של המקצועות, רופא עורך דין וכו', מתחיל אחרי זה באוניברסיטה, והתועלת שיש הלימודי הליב"ה למקצועות אלה הוא מעט ביותר. כל הענין הוא התעודה. בלי תעודת בגרות אין לגשת לאוניברסיטה ואין להתקדם או להתקבל בעבודה כלל. מה ההגיון בדבר? לך תדע! (אולי מהוה התעודה עדות שאתה בן למשפחה אמידה מספיק לממן לימודים). לדרוש מהחינוך החרדי להשקיע את מירב הזמן ואת מירב האנרגיה שלה להשקעה בחתיכת נייר הוא מגוחך.
על מה כן להשקיע את החינוך?להיות בן אדם, לדעת בשביל קייים בעולם. בעצם לדעת איך לחיות. בעולם החילוני דבר זה לא קיים כלל. יכול נער לעבור את כל תכנית הלימודים בלי שמץ של מושג שיש יתרון לטוב על הרע. שיש אלקים, ושדבר זה מחייב אותנו להתנהג בהתאם. החינוך התורני גם נותנת לנו כלים של ניתוח נתונים. אין בעולם מקום שהמתחנך משתמש עם ההגיון, משתמש יום יום עם השכל, כמו בישיבה. כשמשווים את חדות השכל של גדולי הדור גם כשהגיעו לגבורות,לזקן החילוני הממוצע שעומד ובוהא מול מסך כל היום, אנו יכולים לבחון היטב מהו הרווח בהשקעה על עמל שכלי במקום על ידע מיותר. כל אחד יכול לבדוק בספרי ההיסטוריה שרוב גדולי עולם לא היה להם השכלה פורמלית, ואני כולל בזה סופרים כמו טולסטוי ודיקנס. מדינאים כמו 'צירצ'יל (ראש ממשלת אנגליה הדגול) לינקולן וושינגטון (גדולי נשיאי ארה"ב), מדענים כמו אינשטיין (שלא גמר את התיכון), משוררים ומלחינים.במובן מסויים ההשכלה האקדמית אף מגביל, את עצמאות המחשבה, את המקוריות. אדם סקרן עם תאות דעת, בודאי יגיע לידע זה בעצמו, וילמד את החומר בצורה הרבה יותר טובה מאשר כשמלעיסים אותו בבית ספר. ואדם שאינו תאב דעת אין שוב ענין להבאיס אותו בעל כורחו.
סיכומו של דבר, החומר שבאמת נצרכים לו להסתדר הוא מעט מאוד, האופן היחיד ללמוד שפה (כמו אנגלית) על בוריו הוא לשהות במחיצתם של דוברי אותה שפה. לימוד מתימאטיקה פשוטה הוא ענין של שבועות ולא של שנים, ובמתימאטיקה גבוהא באמת אין צורך יומיומי (חוץ ממי שרוצה להיות רואה חשבון וכו'), היסטוריה זה ענין של סיפורים שאפר לקרוא בשופי. וכמו שאמרנו הבעיה האמיתית הוא התעודה. אין לי פתרון, אבל גם לא נראה לי הגיוני להשקיע את השנים הקריטיות ביותר בחיים במירוץ אחרי דבר שאין לו כל ערך אמיתי.

ג.גדולי התורה הם המנהיגים הטבעיים של כלל ישראל

הנושא השלישי שנידון בספר הוא'מי הבעל הביל האמית'' על הציבור החרדי. המחבר טוען שבעצם גדולי ישראל מנוהלים כמו בובות על ידי קבוצה קטנה של 'עסקונה' מושחתת. הטענה מריח 'תיאוריית קונספירציה'.שבעצם כל מה שקורה בעולם מנוהל על ידי קבוצה קטנה של אנטרסנטים שבוחשים בקדירה מאחורי הקלעים (המוסד? השב"כ? האיראנים?). הבעיה בתאוריית מסוג זה הוא שבדרך כלל חסר את העובדות הבסיסיות. מי הם העסקנים הללו? המחבר לא מציין שמות ועובדות(כפי שהוא אכן מספק לנו בהקשר לש"ס). כשניקח דוגמא של עסקן, ננח גפני, מקלב.נגלה שמדובר באדם די מתון ונחמד. מי שדוקא מנסה לקרב את חובשי החולצות הכחולות ולעשות שלום בין החצרות השונים. אז מי ה'מנהל' נתי גרוסמן? בני רבינוביץ? סוג כזה של תיאורייה עתיקה כימות עולם. בסוף ספר ירמיהו מסופר שאחרי רצח גדליה היהודים שנותרו בחיים שאלו את עצת ירמיהו הנביא. כשהעצה שלו לא מצא חן בעיניהם הם האשימו את 'ברוך בן נריה' ה'מושחת' (ח"ו), ב'ניהולו' את ירמיהו. אין לי שום ספק שבמדבר האשימו את יהושע ב'ניהול' משה רבינו. כל כח השכנוע של תאורייות אלה הוא בעמימותם. בעצם חלק מהבעיה אכן קיימת ולאו דוקא בהקשר לגדולי ישראל. חסידי הכח נמשכים לבעלי השררה, כל שררה, כפירורי ברזל אל מגנט. הם שורצים בכנסת ('לוביסטים' למיניהם), סביב ראש הממשלה, בצבא, בעצם בכל מקום. המחבר זועק מרה על הפרוטות שהמדינה ברוב טובה מוכנה לפרגן ללומדי תורה.כמובן אין זה הכסף הגדול. במדינה שלנו הכסף הגדול הולך לעשירים, כל מיני הנחות במיסים ל'דרבן' את העסקים. למנהלי הדירקטריונים, שבמשכורת השמנה של כל אחד מהם היה אפשר לפרנס עשרות כוללים. במשכורת המנופחות והפנסיות של האלופים והאלופים לשעבר בצבא. רוב סכומי העתק שהצבא צורך אינם הולכים לנשק ואימונים אלא למשכורות ולפנסיות. לרוב תושבי מדינת ישאל קשה מאוד לקיים את עצמם בכבוד (המחאה החברתית), ולא בגלל שאין כסף, אלא בגלל שכמעט כל הכסף מגיע לאינטרסנטים. איך נוצר מצב אבסורדי כזה? פשוט מפני שראש הממשלה מסובב את עצמו באנשי הכ

אודות שמואל אורבך

שמואל אורבך

שמואל אורבך

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר