אולמרט מערער – הציבור זכאי להרהר

פורסם בתאריך 07/03/2013 ע"י אברהם פכטר בקטגוריה אקטואליה | צפיות: 835 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: פכטר, משפט אולמרט, אולמרט מערער, עקרונות משפטיים, נורמות ציבוריות, רדיפה פוליטית, עיקרי הערעור אולמרט, פרשת שבס

מדובר בערעור על עקרונות משפטיים ונורמות ציבוריות. הטענות בדבר רדיפה או נקמנות מצד הפרקליטות, משוללי בסיס משפטי וציבורי והם תולדה של יחצנות וניסיון להסיט את הנושא העיקרי לנישה צדדית.
אין רדיפה פוליטית, אין רדיפה אישית- יש מלחמה על כללי התנהגות של אנשי ציבור וקביעת סטנדרטים לעתיד.
הטענה של אנשי ציבור: לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי (בנוסח שלושת הקופים) – חייבת להיעלם.
"פוליטיקה – מאבק של אינטרסים המתחפש להתמודדות על עקרונות". (אמברוז בירס)
"הפוליטיקאי הוא אקרובט השומר על שיווי משקל שלו, באומרו את ההיפך ממה שהוא עושה". (מוריס ברה)
עיקרי הערעור
מכוונים כנגד הפרשנות והמסקנות של בית-המשפט המחוזי לגבי סעיפי האישום ממנו זוכה אולמרט.
כזכור – הוא הורשע בהפרת אמונים, תוך ניגוד אינטרסים. אסור לזלזל בהרשעה מעין זו, במיוחד אם מדובר באיש ציבור, בסדר גודל של שר בממשלה וראש ממשלה, שהרי הרשעה מעין זו לגבי אדם מן הישוב לא זהה לאדם מן הממשלה או הכנסת.
זיכוי פה אחד ע"י שלושה שופטים
אכן יש משקל לא מבוטל לזיכוי מעין זה, אך הדבר לא צריך להיות מכשול או מחסום בפני ערעור בעליון, שהרי יש עשרות תקדימים על משפטים בעבירות כלכליות ופליליות מסוג פשע חמור, אונס ורצח שהורשעו פה אחד וזוכו בעליון פה אחד או ברוב דעות – וזה הנוהל הרגיל והמקובל במשפט.
פרשת שבס
משפט שבס (שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת רבין ז"ל), הוא דוגמא תואמת למקרה אולמרט, בו הפרקליטות הנלחמת על עקרונות התנהלות ציבורית וקביעת נורמות משפטיות, לא וויתרה ואף הגיע לדיון נוסף בעליון – בו נקבעו כללי התנהגות מוסדיים של אנשי ציבור, בתפקידים רגישים, תפקידים שבהם השפעתם, התערבותם, מילתם יכולה להשפיע או להרתיע מי שצריך וליצור חוסר איזון בתחרות בין פרוייקטים ופרוייקטורים.
ראש הממשלה רבין ז"ל, התפטר בגלל חשבון דולרים שהחזיק בחו"ל, שמקורם בהרצאות שנתן שם. איש לא טען על רדיפה, על חילופי שלטון ואיש לא האשים את היועץ המשפטי דאז פרופ' ברק במהפך פוליטי.
משפט אולמרט
בית המשפט המחוזי, שזיכה את אולמרט מהסעיפים העיקריים, קבע קביעות עובדתיות נחרצות אשר אינן תואמות את התוצאה הסופית אליה הגיעו בהכרעת הדין.
לא מתקבל על הדעת ולא הגיוני – שמעטפות עם סכומי כסף גדולים עוברים מידי אנשים זרים אינטרסנטיים כמו טלנסקי, לידי אולמרט/שולה זקן ומשם לעו"ד מסר, שותפו של אולמרט, ומשם לכספת פרטית, בלי תיעוד, רישום ובעיקר בלי לציין את מטרות הכסף.
לא הגיוני ולא סביר – שעשרות נסיעות לחו"ל, בתנאים משודרגים של טיסות, מלונות, עם או בלי ילדים גדולים, יבוצעו רק על "נקודות זכות" או "נקודות הנוסע המתמיד", מבלי לעורר תהיות ושאלות.
לא הגיוני וסביר – שהרצאות וכנסים ימומנו ע"י שניים או שלושה גופים במקביל, לאותה מטרה ואותם תאריכים ובעל השמחה, מר אולמרט, לא יודע, לא שומע, לא רואה, לא מתעניין, וכל האופרציה מנוהלת ע"י פקידות או מזכירתו שולה זקן, שגם באופן אישי נהנתה מהעוגה והחגיגה.
הערעור חייב לתת תשובות לנושאים אלה
בית המשפט העליון בהרכב מורחב של 5 שופטים, חייב לתת תשובות לתהיות של הפרקליטות, הציבור ומשפטנים שחולקים על החלטות בית המשפט בנושא הזיכוי.
הסגורים והיח"צנים – מטבע הדברים, צריכים להחיש, להסית את העיקר לשוליים ולזעוק על נקמה ורדיפה. זה תפקידם ועל כך מקבלים שכר מכובד.
אי לכך, אין מקום להתרגש מפרשנותם – כי מי שקובע ויקבע בסוף היום, זה בית המפשט העליון. אז נחכה ונראה.
הערות והרהורים:
1. האם אולמרט יכול לחזור לפוליטיקה, במקרה של זיכוי בעליון ובכן – יש הבדל בין הרשעה או זיכוי משפטי, לבין המשפט הציבורי, ערכי, מוסרי. הציבור צריך להחליט.
2. הסנגורים מסכימים שהיו בפעולותיו התנהלות לא תקינה, אך טענתם שהיתה לא אתית או משמעתית ולא פלילית.
3. על בית המשפט העליון, חובה לקבוע את הנורמטיביות על אנשי ציבור.