אותי זה מרתיח – ואותכם? | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


אותי זה מרתיח – ואותכם?

פורסם בתאריך 08/10/2012 ע"י אהרון רול בקטגוריה אקטואליה | צפיות: 771 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: חיילי צה"ל

10 אוגוסט 2012
אותי זה מרתיח – ואותכם?

צפו בתמונה המצורפת בזאת (אם אינכם רואים אזי קיים קישור לתמונה בסיפא למאמר). צפו לאט בלי לדלג על פרט. הבינו את שעינכם רואות, הפנימו את שאתם צופים בו

הפנמתם? כעת נמשיך.
הבה ונעזור למתקשים להשיג את המתרחש לנגד עינהם. המדובר הוא בהפגנת שמאל רדיקלי ואנרכיסטי המלווה כנופיות פורעים פלשתינים במתכונת הקיימת הרחק מעיני הציבור למאות ואולי לאלפים מדי שנה בשנה בשיטחי יו"ש. הפגנות לעומתיות כאלו נערכות כענין שבשגרה בכל אתר ואתר. אלא שאין כל שיגרה בכך.
ראו את חייל מג"ב העומד פסיבי, ידיו שלובות וקפוצות היטב מאחורי גבו, שמא יעלה החשד הקל ביותר כי ניסה להזיז את הפרובוקטורים ואף בדרכי נועם. על דרכים אלימות יותר המוצדקות בהחלט לאור המתרחש בתמונה, אין כלל לדבר, החייל בפשטות חושש לעורו, חושש להכנס לבית האסורים. החייל אינו חושש מהאויב הפלשתיני שלמולו, עמן הוא יכול "להסתדר" בקלות (שתי מכות ברך לאגוזים והנבלה שרוע על הארץ).
החייל חושש מאלו שמאחוריו, ממפקדיו, מצלמי העיתונות, מצלמי בצל"מ אשר אם אך יעז להזיז אצבע צרדה כל שדי הגהנום יעוטו עליו לחבשו בכלא. החייל חושש בעיקר מאלו המתויגים כידידיו, מפקדיו למשל. החייל זוכר את ארוע אייזנר סמח"ט הביקעה אשר ספג עלבונות ופגיעה פיזית מאנרכיסטים ישראלים ותושבי חוץ וכאשר הגיב (ככל בן אנוש) מיד קפצו על כתפיו מגלגלי העינים ממטכ"ל צה"ל, חמושים בקלסרי חוקיהם האידיוטים על מנת להראות קבל עם ותקשורת כי "נעשה דין צדק עם הפורע, הוא קצין צה"ל".

זהו ארוע מבויים היטב, הוא אמור להיות ספונטני אך אין כל דבר ספונטני בו, כל הארוע מיועד "לתפוס" את חיילי צה"ל בעידנא דריתחא (מוצדקת או שגויה אינה כלל מן הענין), לתקתק את הארוע במצלמות ובתוך דקות עד שעות ספורות סובבת התמונה את כדור הארץ חופשי-חופשי תחת הכותרת הוודאית "קלגסי צבא הכיבוש של הישות הציונית מתעמרים שוב במוחים פלשתינים שלווים ותמימים".
ראו את המפגין הנאלח, הוא כורך את ידיו סביב צווארו של החייל בעודו מניף דגל פלשתין מעל ראש החייל. ואילו החייל? כאמור פסיבי לחלוטין, נציב מלח לאמיתו, הפחד "מידידיו" שבגבו משתקו.
ראו את סוללת צלמי העיתונות מסביב אשר זומנו מבעוד מועד לארוע המבויים הזה. חלקם פלשתינים, חלקם אנשי עמותות השיטנה הפנים ישראליות כגון "בצל"מ, "יש גבול", "שלום עכשיו" ועוד ירקות בואשים מבית היוצר של תחתית החבית המתמקמקת הישראלית. הם אינם מצלמים את הפרובוקציה, כל הסובבים ממתינים אך לדבר אחד שהחייל לא יעמוד בכך יותר ויתפרץ.
אני אינני מאשים את הפלשתינים. לכל משתתף בארוע יש תפקיד, תפקידם של הפלשתינים למחות. לא ברור כנגד מה שהרי מרביתם אינם חפצים לחזור לימים של טרום 1967 לעוני, לבערות, לרדיפות האמת של "אחיהם" מהפת"ח והירדנים. אם יתגשמו ססמאותיהם ומדינת ישראל לא תהיה באזור זה הרי שהפלשתינים, עם מדינה או בלעדיה, יהפכו שוב לשק החבטות של המזרח התיכון, חד וחלק. ישראל היא המגינה עליהם למעשה והיא המעניקה להם חיים טובים יותר מאשר אי פעם היו מסוגלים להעניק לעצמם, בכוחות עצמם.
הטענות הקשות מופנות בראש וראשונה פנימה, אל עצמנו, לפוליטיקאים ולפיקוד הבכיר הצה"לי. אלו גם אלו הפכו לעבדי התקשורת, "אגוזיהם" משקשקים למקרא כותרת עלובה במדיה עלובה עוד יותר. אם אנו מבינים יותר את הפוליטיקאים אשר מדרך הטבע חייהם הפוליטים קשורים בטבורם בהד התקשורתי לו הם זוכים (או שלא), הרי ה-בעיה ה-מרכזית נעוצה בפיקוד האימפוטנטי של צה"ל. מפקדי צה"ל מפקירים את חייליהם לחסדי מערכת משפטית הנגועה שמאל רדיקלית ולעיתונות שוטמת כל דבר יהודי וציוני.
הפיקוד הצה"לי בגיבוי הפרקליטות הצבאית הפך לעבדי התקשורת, לפוליטיקאים מהזן הנחות (שהרי ממילא חסרים הם כישורים בתחום זה). הצבא סורס, הפך להיות צבא אימפוטנטי אשר כושרו הקרבי והדחף שלו לנצח שואף לאפס.

ניראה כי לא רק הפיקוד הבכיר פונה פנימה כנגד האויב הראשי הלא הם החיילים שלנו, אלא אף החיילים עצמם עוסקים בטפל ולא בעיקר. אמנם שרות שווה לכולם הינה משימה חשובה ביותר אלא שמה הטעם בשרות שווה כאש השרות שווה פרוטה מחוקה, כאשר החייל הלוחם בוחן וניזהר יותר מהאויב בגבו, אלו מפקדיו הבילתי מפרגנים, מאשר את האויב הערבי לפניו. חיילינו "הפראיירים" אינם משיגים כי ראש וראשון הינם "פראיירים" בהניחם לפיקוד הבכיר עליהם לעסוק בעיניי פולייקה ומדיניות גבוהה כהכנה לעשיה הגדולה לביתם במקום לעסוק במה שנועדו אליו והוא פיקוד הולם על חייליהם בשדה הקרב על מנת להשיג ניצחון על האויב.

בעבר היו נוהגים לומר כי "כל חייל נושא בתרמילו את שרביטו של הגנרל". כיום במקומותינו השתנתה המנטרה, "כל חייל נושא בתרמילו עורך דין אישי קטן כנגד מפקדיו בעורף". להיכן נעלמה הכרזתו של דוד בן גוריון "תדע כל אם עבריה כי מסרה את בניה לידי המפקדים הראויים לכך" מה זאת היתה לנו, ההתבלעה דעתנו?

אדגים זאת בסיפור קטן. מחזור טירונים אוגוסט 1962 , מחזור החורף בגדוד גולני בצפון הארץ באזור ראש פינה, קשה אפילו לתאר את מסת האימונים, הטירטורים, הקור, הבוץ הרטיבות והייסורים שעברנו שם, בן אנוש לא נועד להלכה לכמות כזו של קשיים, אפילו בסרטי מלחמה אודות מחנות השבויים של הצבא היפאני לא מראים זוועות כאלו (כולל הפציעות וכל השאר). בראש ההר, בואך צפת, צמח לו עץ אלון, בודד לחלוטין על המעלה הסלעי החשוף וניראה למרחק קילומטרים. כאשר היינו מתלוננים על הקשיים (כטירונים בכל מקום) ותוהים האם פקודות מטכ"ל מתירות התעללות כזו, היינו תמיד נענים...."רואים את העץ? זהו "עץ גולני" (סמל החטיבה), פקודות מטכ"ל מגיעות מהקריה עד לעץ, מסתחררות סביבו וחוזרות בבעיטה חזרה למטכ"ל. כאן אין שטויות כאלו". מעולם לא ראיתי וחוויתי סביבי חבורות חיילים גאים בעצמם, עם כושר, העזה, נכונות לקרב ומוכנות מקצועית כמו אותם חיילי גולני עזי הנפש שם בין הסלעים הקרים, הרטובים, השחורים והפראיים למרגלות ובמרומי הר כנען. והמבין יבין.
כמובן כי היה מדובר בהקצנה עד קצה היכולת האנושית האפשרית. אלא שדוגמא זו יכולה לשמש כלקח מהו שנידרש מהצבא, חייליו ומפקדיו על מנת להעמיד גייסות מוכנים עד שורשי שערותיהם , מוכנים לקרב ומוכנים ויכולים לנצח, תמיד לנצח. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה הלוקסוס כי צבאה יכשל ולו פעם אחת ויחידה ולשם כך חייבים להקים דורות של חיילים אשר האויב היחידי עבורם הוא האויב הערבי שלמולם.

לדאבוננו לא כך הם פני הדברים כיום. הפיקוד העליון הצה"לי הפך שנוי במחלוקת, קצינים בכירים מקודמים לפי מפתח שמאל רדיקלי מפלגתי. נאמנות הקצין הבכיר אינה נתונה עוד לחייליו אלא לספר החוקים והתקנות המעוותות התלושות מההקשר הקרבי של הפרקליטות הצבאית. מלחמת לבנון השניה היתה האב טיפוס של הריפיון "החוקתי" אשר פשה בצה"ל. הצבא "עייף מלנצח", החל מפזר רגליו, שולח את מטוסיו למלחמה קרקעית קלאסית, מתבצר מאחורי הפלזמות שלו במקום לקבל תמונה בילתי אמצעית של שדה הקרב, החיילים כמובן נהו אחר רוח המפקד ורוח זו היתה נירפית, עלובה. שיקולי הקרב אינם "עלינו לנצח" אלא הפכו ל- "האם נבצע עד כמה שפחות טעויות על מנת שלא נאלץ לעמוד בפני טריבונל משפטי מתאנף השש לדמנו"

ומענין לענין באותו ענין. צרוף מגישים מהצד הימני של המפה הפוליטית הינו צעד מבורך. בל ניתעה, זה הינו כמובן צעד פוליטי אך האם 64 שנים של שילטון שמאל רדיקלי ואנרכיסטי בשרותי השידור והתקשורת אינו צעד פוליטי? הנה היגיע ניסיון האיזון וטוב שכך. אנשי תקשורת שמאלנים מטורללים אשר אינם יכולים להשלים עם העובדה כי שרותי שידור ציבורים אינם חלקת האלוקים הפרטית שלהם, למצער לא עוד, ומאיימים בשביתה. אנו אומרים אה'לן וסה'לן, צאו ושיבתו, צאו מחיינו ואל תחזרו יותר, אולי סוף סוף נקבל אנו, אזרחי ישראל את ההזדמנות לשידורים מאוזנים, שאינם מוטים אך לשמאל הקיצוני.
אולי נקבל איזון אשר יחזיר את ביטחונם של חיילי צה"ל במטרות הצבא. אולי נקבל סוף סוף צבא הגנה לישראל ולא צבא ההגנה לתקשורת כפי שהינו עד עתה. חשוב להדגיש, מגיש שמאל-רדיקלי שאינו מסוגל להסתגל לשינוי המדיניות מוזמן לא לעשות שקר בנפשו ולשחררנו מנוכחותו המטרידה (כמובן שהנמושות הללו יעשו שקר בנפשם וישארו – מקקים שכמותם – האידאולוגיה שלהם מגיעה בדיוק עד שטר הכסף הראשון למשכורתם המנופחת והבילתי מוצדקת). בכך יתפנו מקומות עבודה חיונים ודם חדש ואובייקטיבי יוזרם לשרותי השידור שלנו.

כבודם של חיילי צה"ל נתון למרמס ואין פוצה פה ומצפצף. זה הכבוד הרמוס המעיד על תוצאות הקרבות אשר בוודאות יבואו עלינו לרעה בעוד אנו מקעקעים במו ידינו את צבאנו, המחסום היחידי העוצר אויבינו מלשחטנו. מדוע אזרחינו שהם חיילינו אינם משמשים פה לחיילי צה"ל הנידרשים לעמוד מול השפלות וזילזול זה. ברי כי הפיקוד העליון הצה"לי אינו נוקף אצבע וכך נותרו אזרחינו / חיילינו בקו האש הפוליטי ללא גיבוי שולחיהם.
החייל הניצב חדל אישים למול מארריו, אגרופיו הדוקים מאחורי גבו בחרון אין אונים הוא הסמל לכל שקלוקל במדינת ישראל. לא "הצדק(נות) החברתי(ת)", ואפילו לא "מחאת הפראיירים", אשר כולן חשובות לכשעצמן אך אינן מגלמות בחובן את בעייתה הראש וראשונה של מדינת ישראל והיא שלטון האליטות, הממומנות וניתמכות בידי האנטישמים הגדולים ביותר בעולמנו, החונקות את העם היושב בציון ומנציחות את אי השוויון האקוטי בין מגזרים במדינת ישראל. רבים בנו אינם משיגים כי האליטות השלטוניות הבילתי ניבחרות, הנימצאות בכל פינה וסדק בחיינו הן המעוררות את ההתקוממיות ברחובות בנצלן "אידיוטים שימושיים" וזאת על מנת להסב את תשומת הלב של הציבור מבעיותינו העיקריות דהיינו, שלטון האליטות עצמן, לעבר בעיות משניות יחסית, חשובות ככל שתהיינה. האליטות התקשורתיות, המשפטיות האקדמיות וכן הלאה הפכו את כל עם ישראל ל"פראיירים" שלהן, ל"אידיוטים המועילים" שלהן על מנת להנציח שילטונן דרך מחאות הרחובות והרחק מהקלפי.
בעיותיה האקוטיות של מדינת ישראל המגולמות בחייל המסכן בתמונה נובעות ממערכת משפט חד אג'נדתית ולעומתית הפועלת כנגד הרוב במדינת ישראל. מערכת תקשורת ניבזית ולעומתית הנישלטת רובה ככולה בידי שמאל רדיקלי ואנרכיסטי. עדי ניישר ההדורים בתחומי חוסר המשילות המובנה במדינת ישראל הנובע משלטון החנק של האליטות בקונגלומרטים הכלכליים, במערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה, פיקודי הצבא, השב"כ והמשטרה, אין סיכוי שבעולם להשיג צדק חברתי. ראשון ראשון ואחרון אחרון.



תעוד נוסף בתמונות -שינאת חיילי צה"ל מצד שצאל רדיקלי
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=366556

והנה עוד תעוד באשר לחוסר אוניי חיילי צה"ל עקב הפקרתם "התקינה פוליטית" על ידי מפקדיהם
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=370426

אהרון רול
amroll@sympatico.ca
 

אודות אהרון רול

אהרון רול

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר