דירת בית אבות במרכז מדברת על המהפך בחייה | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


דירת בית אבות במרכז מדברת על המהפך בחייה

פורסם בתאריך 06/28/2012 ע"י Prog4Biz Prog4Biz בקטגוריה הגיל השלישי | צפיות: 9121 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: בית אבות סיעודי, בית אבות במרכז, סיעודי, טיפול סיעודי

אני יושבת בפינת העבודה בדירתי, שבמרומי הקומה ה-12 של בית אבות במרכז הארץ. הנוף שלמולי עוצר נשימה ואני בוהה בו, תוך ניסיון לשחזר איך הגעתי לפה. אני כותבת למען אותם זקנים ובני משפחותיהם, אשר טיפול סיעודי הפך לחלק משגרת יומם ואולי גם בשמם של אלו, שמקומם במסגרת בית אבות לתשושי נפש, אך עדיין מתגוררים במסגרת ביתית.


השנתיים הראשונות, לאחר שהמדינה הכירה בי כזכאית לקבלת טיפול סיעודי, עברו עליי בביתי שלי. מטפלת היתה מגיעה 3-4 פעמים בשבוע למספר שעות. הייתי צריכה לרכז לתוך שעות בודדות אלו את כל מה שרציתי או הייתי מוכרחה לעשות, אך לא הייתי מסוגלת להוציא לפועל לבדי. מדובר על מטלות יום-יום פשוטות, שמרבית האנשים לא מתעכבים כלל לחשוב עליהן: מקלחת, התלבשות, טיול בפארק או נסיעה לסניף קופת החולים. בניי המסורים דאגו להיות לצידי בימים ובשעות בהם לא הגיעה המטפלת, אם כי לא יכולתי לתת להם לעזור לי עם פעולות אנטימיות כמו רחצה, מאחר שהמצב היה הופך אומלל ומביך עוד יותר, עבור כולנו.


אין לי מילים לתאר כמה אומללה הייתי. מאדם עצמאי, אנרגטי, חברותי וקליל, הפכתי לישות אפורה, מדוכאת, שתקנית ומסוגרת. הגעתי למצב בו הצטערת, שאין לי מחלה קשה, בה ניתן לתלות את האשם ולקוות להחלמה או לחילופין לסיום מהיר של הפארסה המתמשכת. עם התדרדרות מצבי הפיזי והנפשי, התחלתי לחפש פתרונות מעשיים, שלכל הפחות יפתרו את ילדיי מאותה מחוייבות משעבדת ונוראית, מאותן מטלות ודאגות, שאף ילד לא צריך לחוות עם הוריו. בניי, כמוני, התחלחלו מעצם רעיון המוסד והתנגדו נחרצות, כשביקשתי מהם לעזור לי למצוא בית אבות במרכז, המספק טיפול סיעודי מקיף.


הרגשתי, שמעבר למסגרת מסודרת, המציעה טיפול סיעודי מקצועי, היא חובתי כאם, אך אין ספק, שחשתי כקורבן. כדי למנוע טלטלות נוספות בעתיד, בחרתי בית אבות במרכז הארץ, קרוב לבניי ונכדיי, מקום המכיל בתוכו גם בית אבות סיעודי, מחלקה, המספקת טיפול סיעודי מורכב ושפע שירותים ופעילויות, המותאמים לכל אחת מן האוכלוסיות.
ההחלטה, אותה עשיתי משנאת המן ולא מאהבת מרדכי, היתה מהחשובות, שעשיתי בחיי. עולם חדש נפתח בפניי, מרענן ומלא גירויים. עולם בו טיפול סיעודי אינה מילה גסה ובטח שאינה מתארת חיים ריקים מתוכן ומכווצים רגשית. פגשתי אחרים במצבי, שעצם קבלת טיפול סיעודי, אינה מונעת מהם למצות את החיים; להנות מחברה טובה, מפעילויות תרבות, תחביבים ואפילו טיולים. עצם העובדה, שבחרתי בית אבות במרכז ישוב עירוני גדול, אפשרה לי להמשיך ולהנות מיציאות תכופות אל העולם הגדול ולהשאר בקשר קרוב עם מכריי, משכבר הימים. אפילו בניי מכריזים כיום, כי כשיזדקנו, גם אם לא יזדקקו לשום טיפול סיעודי, הם רוצים לעבור לדיור מוגן או בית אבות במרכז, הרבה לפני שיהא הכרח להעבירם למסגרת בית אבות סיעודי לתשושי נפש.


האמת, אולי בגלל הקירבה הפיזית אל בית אבות סיעודי לתשושי נפש וההתחככות היומית עמם, יוצא לי להרהר לא מעט במצבם של אותם קשישים תשושים. אולי סיפורי זה, מכוון בעיקר לבני משפחותיהם, מאחר ולהם אין עוד קול או יכולת להביע דעה. אם מישהו מיקיריכם, איבד את צלילותו ויכולתו לדאוג לעצמו, עשו עמו ועם עצמכם חסד ושכנו אותו במסגרת בית אבות לתשושי נפש. שם תחזור אליו תחושת החיות, הכבוד העצמי והפרטיות. ולכל השאר, שהמושכות עוד בידם - תבדקו את כל האפשרויות, לפני שאתם נותנים לעצמכם לשקוע, אל תפסלו דבר. החיים ממשיכים להפתיע ואנחנו ממשיכים ללמוד לנצח כנראה.

אודות Prog4Biz Prog4Biz

Prog4Biz Prog4Biz

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר