"רודריגז תעשה לי מאצטה" / שירים חדשים מאת ריקי שחם | Publisher
מאמרים ותוכן איכותי להפצה חופשית ברשת

שלום, אורח

זכור אותי

שחזור סיסמא

קטגוריות


"רודריגז תעשה לי מאצטה" / שירים חדשים מאת ריקי שחם

פורסם בתאריך 07/21/2011 ע"י ריקי שחם בקטגוריה אומנות | צפיות: 491 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: ריקי שחם, שירה, פילוסופיה

רודריגז תעשה לי מאצטה / ריקי שחם


אני רוצה לעשות לרודריגז
עשרה ילדים קטנים.
כל אחד עם מאצ'טה ביד.
אנחנו נחזיק את הילדים שלנו בידיים
ונשיר ביחד:
we shall over come
אני הולכת להניק את הילדים
של רודריגז
וללמד אותם לנגן בקונטרבס
כבר מגיל שנתיים
בגיל שלוש אנחנו נשים את האקדחים שלנו
בתוך הקונטרבס
ונקרא להם בשמות יווניים כמו:
הומרוס
הרקולס
אבל בטוח שלקטן יקראו מצ'יסטה
נלמד אותם
להסתכל לעולם ישר בעיניים
להלחין שירים על הקונטרבס
ולזהות את הלוויתן
ששם מצא יונה את ביתו.
בית הספר שלהם יהיה במעי הלוויתן
ושיריהם יכתבו בגלגל עיני הדג
כמו בקתדרלה גותית.
בגלל המצ'טה ביד
יזכו הילדים שלנו
לגדל כנפיים
והעיניים שלהם יוכלו להביט בכל מקום אפשרי
כי כל היערות שמסביב
יתקרבו לילדים של רודריגז
אנחנו נסמן אותם בתלאי צהוב
ולא נתן למשהו לעקור אותם ממקומם
כי בסבך העצים הזה
יכתוב לי רודריגז ג'טם
ויעשה לו קעקועים עם המצ'טה
על לוח לבו
ועל גזעי היער
כי רודריגז נשאר פיקח
גם אחרי כל האלכוהול
ולא נופל כמו אדיוט
אחרי מנת רום בבית מרזח.
איידה רודריגז
איידה
אני עכשיו מלקטת תבלינים
מבית החזה שלך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אין כמו חביתה על כמהין / ריקי שחם

פריס היא הג'קט
של כל האנשים
שיוצאים יום יום לרחובות
כדי שלא יצטרכו להסתגר להם בבתים
ולראות את הפלנטה שלנו
מתוך חור של מנעול בדלת.
וגם אם היום היה לי חם
אפילו חם מאוד
והעין שלי לא משהו
עדיין אני מרגישה פה
כמו בבית הבראה
של ההכרה.
כשהייתי קטנה,דודה שלי רחל
הייתה נוסעת עם בעלה הקומוניסט
לבית הבראה של ההסתדרות.
כשהייתה חוזרת,
הייתה מספרת
כמה כסף זה חסך לה.
אני משלמת את החיים שלי בארו
כי הפיות שלי
מוליכות אותי
לכל ההיכלות
שמקיימות את עצמם בפריס.
שוב אני מציתה לי גלואז
וחושבת על האנשים
שנושאים את שק העצמות שלהם
ולעולם לא יכנסו
לתוך אותם היכלות תהילה.
כי בהיכלות שלי
הכסף הוא שרמוטה
ופה יש שרמוטות בכל פינה
אפילו שהן עזבו כבר את סן דניס.
אני הולכת לי יום יום בתהלוכה אחת גדולה
ומרגישה נכריה
מול כל גושי הריקנות
שחיים באפלה
ומסתירים את העלים שנופלים
בתוך חייהם.
איני חסה עליהם.
אני חסה רק על אבירים
שהרוע גנב להם את הסוס.
כי הרוע רוצה לעקור את הטבע
משורשיו הארציים
ואנחנו במסעותינו בהיכלות הפסטה
טועמים אותם
עם פטריות כמהין
או ceps
ונוגעים ברוח הנושבת מן הקתדרלות
ועפים אתה ישר לתוך
קטלוגים עיצוביים
של התודעה
שמממשת עצמה
בכסא.

 

 

 

 

 

 

 


מי עשה את חסין אש? רודריגז או טרנטינו? / ריקי שחם

משהו אמר לי היום:
הכל זה עניין של שווק.
אני מכירה משוגעת אחת
שמשווקת את עצמה כאילו הייתה
משוררת.
אף אחד לא יכול לנחש שמאחורי
הרגליים האלה וזרועות התמנון
מסתתר ראשה המיימי של גרגונה
עם אלף נחשים על הראש.
משהו אמר לי היום:
הכל זה עניין של שווק.
אבל מי שיש לו שיער משי
ומי שהאברים שלו מוצנעים בתוך
הנשמה שלו
לא צריך לשווק את התוצרת שלו.
כי אפילו אם הוא יעשה נוד
בפרצוף של אינטלקטואל צרפתי
עדיין האינטלקטואל ימשיך לשבת אצלו
בתא קטן
ויאחז בהגדרות המילוליות שלו
שמנסות להבין את התאורמה
הכל כך בילתי שווקית של
cogito ergo sum.
אני מתעקשת על אלה שהולכים במסלול של דוגמנים
כאילו טיילו בין שמיים וארץ.
הכתמים היחידים על פניהם אלה הצללים של העננים
המשייטים בשמי העיר היפה הזאת.
אלה לעולם לא משווקים את עצמם
כי אף פעם לא נפלט להם נוד במקרה
והראש הזקוף והאינטלגנטי שלהם
חסין מפני שיווק
חסין מפני פסיכופטים
ולא נמצא בהשוואה מיותרת
לשום זוועה,קהל,אנשים,משוגעים,נוכלים
או עכברושים
הם חסיני אש
הליבידו שלהם
מקרב אותם
לטרנטינו.
 

אודות ריקי שחם

ריקי שחם, מודעות עצמית ופילוסופיה מעשית

ריקי שחם

התחבר לשליחת תגובה

לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה

RSS | הנחיות כתיבה | שאלות נפוצות | מאמרים מובילים | מאמרים אחרונים | הכותבים המובילים | צור קשר